היום השלישי שלי באסותא הסביבון של אורי

WhatsApp Image 2019-12-27 at 09.58.51WhatsApp Image 2019-12-27 at 10.17.59

רגע לפני שפירסמתי את הפוסט, נכנסו לכאן חבורת נערים.ות – אנשים מדהימים וליצנית רפואית.
לפני כמה ימים שמעתי שחב"ד הגיעו לעשות שמח לילדים עם נרות החנוכה. חשבתי לעצמי, למה רק לילדים? שלא תטעו, אני חושבת שזה מהמם! ומבורך. אבל גם אנחנו ה"מבוגרים" עצובים כאן קצת.
גם אנחנו היינו רוצים שיעשו לנו שמח. שעה לאחר מכן חב"ד עלו לקומה שלנו וחזרו על המסיבה.
רגע לפני שלחצתי על "פרסם" נכנסו לכאן מתנדבים מדהימים מעמותת הסביבון של אורי. הוריו של אורי, איבדו אותו כאשר היה בן שנתיים בלבד, עקב מחלה גנטית. מאז, החליטו לשלוח ליצנית רפואית לבית החולים וצוות מתנדבים שיחלק סביבונים לחולים, על מנת לשמח אותם. איזה אנשים אדירים.
הוריו של אורי-אני שולחת לכם חיבוק ומאחלת לכם שתמיד תהיו מאושרים, עד כמה שניתן. אני בטוחה שאורי שלכן גאה בכם ואני רוצה לומר לכם שריגשתם אותי והעליתם לי חיוך. תודה. תבורכו.

אתמול בלילה היה לי ממש קשה להרדם.
הגרד הנוראי הזה בגוף תקף אותי חזק.
עובדות רגע: כאשר קיימת אבן בכיס מרה/בוץ זה גורם לחומר בשם בילירובין להשאר בגוף ולא לצאת. כאשר הבילירובין נשאר בגוף ועולה כל הזמן, מתפתחת סוג של צהבת (לא מדבקת, אבל הופכים לצהובים) ומתפתח גרד נוראי בכל הגוף. בדך כלל, מאז שאני כאן, אני נרדמת בקלות. צהריים, ערב, תנו לי 3 דקות של מנוחה ואני נרדמת.
כל התרופות הללו ומצבי הגופני, מעייפים כל כך. אתמול, אולי בגלל שהחזקתי את הלפטופ לראשונה, נרדמתי רק לאחר חצות. גם לא נחתי צהריים. משהו בי התעורר מחדש קצת.
ניסיתי להירדם בלילה והסתובבתי במיטה בכל פעם, גרד ומחשבות.
התעוררתי ב-2:00 ושמעתי את הברקים והרעמים בחוץ. פעם ראשונה שגשם העציב אותי.
אני כל כך אוהבת את החורף. אני אוהבת אותו בעיקר כי אני מכורה למים. בכל צורה: מים לשתיה, ים, בריכה, גשם. משהו במים עושה אותי כל כך שלווה.
יצאתי מחדרי, חלפתי על פני האחות בקבלה שהייתה עסוקה בטלפון אך לא זזה, לדעתי היא נרדמה לשניה בישיבה. לא בטוח. איזו עבודה קשוחה יש להן, מצדיעה להן באמת.
הלכתי למתחם המבקרים, יש שם חלונות גדולים שאפשר להציץ דרכם החוצה. צפיתי בברקים, בגשם, ברוח. צפיתי בהכול מהקומה הרביעית ולא מהגינה בבית שלי.
ידעתי שאני חוזרת מכאן לחדר עם האישה המבוגרת שסובלת מכאבים לאחר ניתוח. לשירותים ומקלחת משותפים, לקולות של שינה לא של הילדים שלי. למיטת יחיד. לא למיטה עם קובי שלי.
בבוקר, בנוהל הגיעו ב-6:00 לקחת מדדים ולתת לי אנטיביוטיקה. את האנטיביוטיקה שעושה לי בחילות קשות.
הרגשתי קצת קושי לנשום ואמרתי לאחות. היא בדקה לי סיטורציה שיצאה תקינה ואמרה שזה כנראה בראש שלי. זה לא.
9:00 אני שומעת "בוקר טוב" עליז במיוחד. מה? ישנתי עד עכשיו? נכנסת לה האחות ענת. איזו מאמי ענת.
אתמול התחלנו לשחק בהשוואות: למי הייתה הלידה הכי מטורפת. נראה שסיימנו תיקו. זו פעם ראשונה שמישהי מסיימת בתיקו איתי בעניין הזה. הלידות שלי היו קטסטרופה. הסתיימו יפה – זה הכי חשוב.
ענת המהממת שאלה אותי אם אני זוכרת איך קוראים לה, עניתי שלא. היא הצביעה על הלוח שתלוי לנו בחדר. ענת הסבירה שתכף מגיע הרופא.
הפעם הרופא היה כמו רופאים שאני מכירה ורגילה אליהם. הוא הסביר לי הכול! כל פרט ופרט ששאלתי. הוא אמר שבמידה ופתאום הבילירובין הזה ירד, אז ישחררו אותי ואגיע רק לניתוח.
הוא החליט להוריד את האנטיביוטיקה שעושה לי בחילות. אמל'ה, הגיע לי מלאך לכאן! ואם כל זה לא מספיק, הוא הסכים שאצא הביתה לחופשת סופ"ש. אמתין היום למתן האנטיביוטיקה ואסע הביתה. עד מחר! איזה בוקר.
הודעתי לקובי. קובי ממש חיכה לבשורה כזאת. הוא הציע שאבקש מהרופאים פשוט להיות בבית ורק להגיע למתן אנטיביוטיקה ובדיקות דם. חחחח קובי.
לא ממש הספקנו ליהנות מהבית שקנינו. תכננו לארגן אותו לפני הכניסה – לא קרה (על כך בפוסט אחר), תכננו לאחר הכניסה לארגן יחד – לא קרה, התאשפזתי. רצינו לארגן ואז לשבת לנו בכיף בגינה, ליהנות מהיופי של הבית מהשלווה של בית משלנו סוף סוף, לאחר שנים של מעברי דירה בגלל העבודה שלו. אנחנו מחכים שזה יקרה.
שוחחתי עם אמא שכבר התכוונה לצאת לכאן, אמא אמרה שתגיע להחליף את קובי והוא יגיע במקומה לאסוף אותי. הביאו לי את ארוחת הבוקר, החזרתי אותה. הבנתי שהיא קצת "תורמת" לבחילות שלי. לקחתי פרוסת לחם עם ריבה ושתיתי תה. יאלה, הביתה. לפחות עד מחר.
בינתיים מורצו התקשרה לשאול אילו נעלי בית אני רוצה והודיעה שהיא בדרך. סיגי גם התכוננה לבוא אבל עדכנתי אותה שאני יוצאת אז נפגש כבר בבית. סיגי מגדרה, מורצו מהבסיס שגרנו אז.
גדרה, אני בדרך. אבל רק לסופ"ש בינתיים.

שרי פילוסוף
הי, חזרתי לבלוג לאחר תקופה לא קצרה שעזבתי. קצת עלי: מנהלת מדיה חברתית ויועצת שיווק לעסקים. מנהלת כמה קבוצות בפייסבוק כאשר הגדולה מכולן היא חולי ניקיון - הקבוצה הרשמית והמקורית. (בהמשך אספר מדוע פתחתי אותה) אני אמא לשני בנים, לביא בן 6 וחצי ולהב בן שנה וחצי, נשואה לקובי איש צבא. גרנו כל חיינו בדירות שכורות ועד לפני כמה חודשים, התגורננו בבסיס חיל האוויר במרכז הארץ, עקב תפקידו. כעת קנינו בית ועברנו לגדרה. מאוהבים בה מקווים שתאהב אותנו בחזרה.