היום בו הוא קרא לי אמא

בחורה עם מחשב נייד

בְּעוֹד מִילְיוֹן שָׁנִים/ עידית ברק

בְּעוֹד מִילְיוֹן שָׁנִים
אֶהְיֶה הָאָדָם הַקַּדְמוֹן.
אִישׁ לֹא יַכִּיר אוֹתִי,
לֹא יֵדַע הֵיכָן גַּרְתִּי,
וּמָה אָכַלְתִּי לַאֲרוּחַת בֹּקֶר.
בְּעוֹד מִילְיוֹן שָׁנִים
יֶלֶד קָטָן יְבַקֵּשׁ מֵאִמּוֹ:
סַפְּרִי לִי עַל הָאָדָם הַקַּדְמוֹן.
הִיא תַּעֲנֶה לוֹ:
הָיֹה הָיְתָה אִשָּׁה כָּמוֹנִי
שֶׁאָהֲבָה אֶת יְלָדֶיהָ
יוֹתֵר מִכָּל.

כשנולד לך ילד, אחד הרגעים המרגשים והבלתי נשכחים הוא היום שבו יקרא לך "אמא". במילה הזו הוא מאשר לך את השייכות הכל כך בראשיתית הזו. הוא מספר לך שגם הוא מרגיש את חוט הזהב הקושר בין הלב שלך ללב שלו. אותו חוט שנמתח עד כאב כשאתם מתרחקים אחד מהשנייה. בבת אחת את הופכת מהילה, משירה, מטל או מאורי לישות מלאה ושמה "אמא". רק בשבילו.

הדבר המדהים הוא שגם ילד שלא ילדת, שהגיע אליך בדרך אחרת, לעתים שנים אחרי שקרא לאחרת "אמא", גם הוא ביום שיקרא לך אמא יהפוך את לבך לשלולית של זהב.

וכך קרה, שקיבלנו אלינו שני ילדי אומנה, האחד תינוק של ממש והשני כבר ילד קטן בן כמה שנים – ובלי שאבקש או אפילו אבין הוא קרא לי "אמא" מהרגע שבו הגיע אלינו. יש בבחירה הזו שלו עוצמה בלתי נתפסת. שנים אחרי, כשהוא כבר עלם חמודות, אני נפעמת מול פלא הבחירה הזו שלו. עליכם להבין, הילד הקטן הזה גדל עם אמא שלו וקרא לה אמא והיה קשור אליה בכל נימי נפשו ללא קשר לקשיים ולדברים איתם נאלץ להתמודד באותן שנים. ואז, לקחו אותו, אמנם כדי להגן עליו ומתוך צורך ברור ודחוף אך מבלי לשאול אותו, ועקרו אותו ממנה ובתוך מספר חודשים העבירו אותו למשפחה חדשה, לא מוכרת – ואמרו לו "כאן תחייה". אני פגשתי בו לראשונה מספר ימים בלבד טרם הגיעו אלינו. ילד יפה עם עיניים עצובות וגדולות שהרגשתי טובעת בהן מהרגע הראשון. דרך העיניים היפות האלה הרגשתי שכל העצב והפחדים כולם זורמים אלי. היתה לי תחושה שאני מרגישה אותו מבפנים, את הילד הזה שעד אתמול היה זר לי ומעתה הופך לחלק בלתי נפרד מחיי.

ופתאום, הילד הזה קורא לי "אמא". במילה הגדולה הזו הוא אומר לי "תראי, לקחו לי את אמא שלי, אני עוד קטן מלהבין למה, ואני צריך נואשות אמא. כדי להרגיש את ערסל הביטחון האנושי המינימלי הזה. כדי להרגיש ילד. כדי להרגיש נורמלי". הצורך הזה ריסק בתוכי ובנה מחדש את כל מה שחשבתי על אמהות. רק חודשים ארוכים אחר כך עוד הייתי צריכה ללמד אותו לחבק אותי. שנים ארוכות של היקשרות איטית נדרשו מאז אותו יום דרמטי בו נכנס לביתנו, קטן ושבור בבגדים הקטנים מכפי מידתו. אבל דווקא הילד הקטן והמופלא הזה הניח את הקשר הראשון של חוט הלב שמקשר בינינו – חוט של זהב שתחילתו במילה "אמא". ומבין ארבעת ילדי, מהרחם ומהלב – הוא הילד שבו זכיתי את הזכות הגדולה מכולם.