היה לי יום הולדת

מסעדת מוזס באילת. אין לי מושג אם האוכל טעים. השירות, לעומת זאת…

| המבורגר עם צ'יפס | התמונה מאתר www.unsplash.com | חן סיון Chen Sivan
| המבורגר עם צ'יפס | התמונה מאתר www.unsplash.com |

.

את עייפה ורעבה
את מזמינה במסעדה בדיוק מה שאת רוצה
איך שאת רוצה
המנה שלך מגיעה באיחור
ולא כמו שאת רוצה

אה… וזה גם יום ההולדת שלך

.

יום ששי, ה-10 בפברואר
השולחן שהוזמן יותר משבוע מראש כבר מוכן
ההזמנה הוקדמה בחצי שעה,
כי כולם ממש רעבים וגם עייפים
אחרי הטיול האתגרי הנהדר שעברנו במהלך היום.

היינו שבע משפחות, 14 מבוגרים ו-15 ילדים ומתבגרים.
קבוצה כלכך גדולה במסעדה עלולה להיות מתכון לצרות
אלא אם המסעדה יודעת איך לטפל בכך נכון.
לכן, בדקנו מראש את התפריט באינטרנט
וכשהגיעה המלצרית להציע משקאות, כבר הזמנו את המנות שלנו.

בחסות היורש הקרניבור אני לקוחה קבועה ברשתות פרימיום של המבורגרים,
ויודעת בדיוק מה להזמין: דג סלמון.
מנות הבשר גדולות עליי.
למלצרית הסברתי בדיוק איך להכין לי את המנה.
אני מבקשת אותה עשויה לדרגת מדיום. לא יותר.
אם בשר-הדג לבן במרכז אני מחזירה את המנה למטבח.
בסדר, היא מהנהנת. רושמת בשקדנות
או לפחות כך זה נראה

והזמנו גם קנקני מים

המלצרית רשמה את שמותינו הפרטיים לייד ההזמנה.
סימן טוב, חשבתי לעצמי.
סימן פחות טוב היה תשובתה לשאלתו של היושב לשמאלי,
אם מישהו נוסף מצוות המלצרים יצטרף אליה לטפל בהזמנה שלנו.

לא, היא ענתה לו בחיוך זורח. אני שלכם, ורק אני.

את עשרים הדקות הבאות היא בילתה סביב השולחן שלנו, מלקטת את ההזמנות.
כשסיימה לאסוף את כולן, הודיעה לנו שהיא משנה את הרישום לשמות משפחה.

בינתיים עדיין לא שתינו.

לשולחן הגיעו שלושה קנקני מים.
כוסות לא הגיעו.
חלפו כבר שלושים דקות מאז שהתיישבנו.
מייד אחרי קנקני המים מגיעה מלצרית עם כוסות משקה שכלולות במנות הילדים,
למי שהזמין מנת ילדים.
האחרים עדיין לא קיבלו כוסות. הקנקנים עדיין מלאים.

שאר השולחנות במסעדה, שרק שניים מהם היו מאוכלסים כשנכנסנו לחדר הפרטי,
– חדר VIP נכתב בחשבון –
מתחילים לאט לאט להתמלא.
לוקחים מהם הזמנות.
הם מקבלים מנות.

.

| המבורגר עם צ'יפס | התמונה מאתר www.unsplash.com | חן סיון Chen Sivan
| המבורגר עם צ'יפס | התמונה מאתר www.unsplash.com |

.

עוד רבע שעה, ומגיעות מנות הילדים.
כולן מגיעות יחד, אבל אנחנו יושבים כבר 45 דקות וממש רעבים.
אחרי עוד רבע שעה, כשהילדים כבר מסיימים לאכול ומתחילים 'לנקר'
האיש שאתי – מדריך טיולים וותיק – יוצא לחפש מנהל משמרת,
ומסביר לו שהוא מנוסה עם קבוצות גדולות במסעדות, וככה זה לה צריך להיות.
הוא מפנה את תשומת לבם שכל השולחנות במסעדה התמלאו ובכולם המנות הוגשו.
מנסים להסביר לו שככה זה כשכולם רוצים לאכול יחד.
אבל לא אכלנו יחד. רק חלק מהילדים אכלו יחד

עוד עשר דקות חולפות, ואני הולכת לחפש מנהל משמרת.
מי שמזדהה לפניי הוא אדם אחר מ"מנהל המשמרת" הקודם.
הוא מנסה להסביר לי למה ההזמנה שלנו מתעכבת – שעה ועשר דקות אחרי שנכנסנו למסעדה,
ארבעים דקות אחרי סיום לקיחת ההזמנה.
הוא גוער בי שאני לא מוכנה להקשיב להסברים שלו על הסיבה לעיכוב.
אני לא מעוניינת בהסברים – עכשיו אני כבר מתחילה להרים את הקול –
אנחנו רוצים לאכול.
אנחנו שלושים איש, אני אומרת לו, יופי של פרנסה בשביל המסעדה.
אין שום סיבה שתנהגו בנו בכזה חוסר יעילות.

עוד חמש דקות והמנות מתחילות להגיע.
השמות שנרשמו בעת ההזמנה לא עזרו להם להגיש את המנות לאנשים הנכונים.
המנה של הבנזוג הוחלפה במנה דומה של מישהי אחרת.
ההמבורגר של היורש הגיע בלי צ'יפס.
כשהוא התלונן על כך, המלצרית אמרה לו בחיוך של נצחון:
יש לי רק שתי ידיים. נולדתי ככה.

הצי'פס שלו הגיעו רק אחרי דקות ארוכות, וביאסו לו את כל הארוחה.
זה יותר מדי לרצות לאכול את ההמבורגר באותו זמן עם הצ'יפס?

.

| פילה סלמון | התמונה מאתר www.unsplash.com | חן סיון Chen Sivan
| פילה סלמון | התמונה מאתר www.unsplash.com |

.

שלוש מנות הדג שהוזמנו הגיעו אחרונות.
שעה ורבע אחרי שהגעתי למסעדה הכתה בי ההכרה:
אין סיכוי שהכינו את המנה שלי כפי שביקשתי.

את המנה הגיש לי מנהל המשמרת "שלי".
[מי באמת מנהל המשמרת?]
ראשית ראיתי את גודל המנה, כחצי מגודל המנה ברשת האחות
שאותה אנחנו פוקדים בקביעות.
שנית, ראיתי את הערימה חסרת הצורה של ירקות, שהיתה ה"מצע" והתוספת של המנה.

בסכין חתכתי את המנה במרכזה, בחלק העבה ביותר של נתח הדג.
לבן.
ביקשתי מ"מנהל המשמרת" שיקח חזרה את המנה.
הסברתי לו על מידת העשייה שביקשתי בעת ההזמנה.
אין דבר כזה דרגת עשייה לדג, הוא אומר לי בבטחון מופגן.
יש דבר כזה, נהמתי.
הוא הלך. וחזר. עם הצלחת שלי שלא רציתי בה.
ביררתי במטבח, הוא בישר לי, ואין דבר כזה.
שעה ועשרים אחרי שנכנסתי למסעדה.
שעה ועשרה אחרי שהזמנתי את המנה.
אין דבר כזה

אם ככה זה אצלכם, הייתם צריכים להודיע לי כשהזמנתי
לפני שעה

את רוצה להזמין משהו אחר? הוא מעז לשאול

לא! עניתי
לפני שעה הייתי מזמינה משהו אחר
טוב, הוא אומר, אם את לא מוכנה להקשיב…
שוב הוא מחנך אותי.

כרגע אני רוצה לכעוס, נהמתי שוב
בתוספת עוד כמה דברים לא מחמיאים על השירות במסעדה.
לא קיללתי, אבל בהחלט דיברתי בתוקפנות.

רתחתי.
יצאתי רוטנת מחדר הווי-איי-פי-עאלק
והלכתי לשירותים

בינתיים האיש שאתי טרח לחפש את המלצרית שלקחה את ההזמנה שלנו.
הוא אמר לה בשקט (בלי התוקפנות שלי) שהם הרסו לי את יום ההולדת.
הא הזכיר לה שאמרתי, שאם הדג יהיה לבן במרכז אחזיר את המנה.
לא נכון, היא ענתה לו, וטענה שאמרתי שאני רוצה את הדג לבן במרכז.
אז מה זה היה? הגירסה שלה לאמת אלטרנטיבית?
פוסט-אמת בנוסח מוזס-אילת?

.

| לא כולל שירות | כן, הביקור אצל מוזס לא כולל שירות | חן סיון Chen Sivan
| לא כולל שירות | כן, הביקור אצל מוזס לא כולל שירות |

.

בדרכי חזרה לשולחן היורש קם לקראתי לחיבוק מעודד.
הוא כבר מזמן סיים את ההמבורגר הענק שלו
ועכשיו יצא החוצה אל הטיילת של אילת.
אני נישנשתי את החסה והחמוצים שהשאיר בצלחת, ושאריות הצ'יפס.

אחרי דקה אמרתי לאיש שאתי, בוא נלך.
שילמתי בחריקת שיניים על המנות שלו ושל היורש,
וידאתי שלא מחייבים אותי על מנת הדג
[שהיתה, אגב, חצי מגודל המנה שאני מורגלת בה ברשת האחות
ומחירה גבוה ב-11 ₪, באילת, איזור סחר חופשי]

כשיצאנו עשינו סיבוב בטיילת
האיש ניסה לפתות אותי במיני קינוחים
והיורש, כך התברר, כשיצא אל הטיילת
הלך לחפש מסעדה שבה אני אוכל לאכול
והציע לי את ג'יראף.

חמוד שכמותו
אבל אני כבר איבדתי לגמרי את התיאבון

.

* * *

.

למחרת, בדרך צפונה
עצרנו בבאר שבע, בסניף המקומי של רשת BBB
שבה אנחנו חברי מועדון הלקוחות.
למרות שכבר הזמנתי בהצלחה את מנת הדג בשלושה סניפים שונים של הרשת
הזמנתי את המנה שלי מאוד בזהירות.
הסברתי למלצרית בדיוק מה אני רוצה, וביקשתי שתבדוק במטבח אם זה אפשרי.
היא חזרה ממש מייד ואמרה שאפשרי.

תוך עשר דקות קיבלתי מנה נדיבה של דג
שהוכן במדוייק
והוגש עם שעועית ירוקה חלוטה ברוטב טעים של עשבי תיבול

בסוף הארוחה, לאחר ששילמנו והשארנו טיפ הגון
ניגשתי אל המלצרית ולחשתי לה
שערב קודם, בסניף אחר של רשת אחרת
היתה לי חוויה לא נעימה
ושבזכותה עברתי חוויה מתקנת

הסוף