היה לי דוד ואיננו, היה וקולו נדם

בחורה עם מחשב נייד

היה לי דוד ואיננו, היה וקולו נדם,

בדרך כל ארץ הלך,

כמו שהולכים כולם,

 

היה לי דוד ואיננו, הכאב אדיר ונורא,

מזכיר לי פתאום לרגע,

שהיו לי דודים ודודה, כולם כבר לא כאן.

 

היה לי אבא ואמא, היתה לי ילדות כמו לכולם,

שמחתי וגם בכיתי, אבל תמיד את כולם רציתי, 

לרצות ללא הרף, כל הזמן.

 

היה לי דוד ואיננו, היה וקולו נדם,

עכשיו כל מה שרציתי,

זה לחיות ולאפשר לחיות, למי שעוד כאן….

 

אבל אנשים תמיד ממהרים, 

ממהרים לשום מקום, כל הזמן,

חושבים שהם לנצח, לפעמים שוכחים…

שהם, רק בני אדם,

 

עכשיו אני מתגעגע, לפתע כמו רבים, או כמו כולם,

מבלי שארצה או בקשתי…

מנסה להבין בעצם, לשם מה אני כאן?

 

 

אבל, אהבה, כמו אש בי בוערת, מבהירה לי כל הזמן,

ששאלות מן שכאלו, לא צריכים לשאול בכלל.

יש לי עוד מה לתת, יש לי עוד זמן,

 

עכשיו יותר מתמיד, אני מבין,

שלאהוב, זו תמצית חיי.