1. להבין שלא תמיד אפשר "לעשות" משהו. כן תמיד אפשר להיות לצד ולהיות. לא תמיד אפשר "לעשות" . להיות ליד ובצד ולהחזיק יד ולשתוק – לפעמים זו העזרה הכי גדולה.
2. להפסיק לתת עצות : קחי…לכי…תשני קצת… – ל א תמיד רוצים עצות. רוצים תמיכה שקטה.
3. להפסיק עם :לאמא שלי היה….וזה נורא עזר….אולי תקחי….תשתי / תאכלי / תכריחי את עצמך…
4. אל תגידי "יהיה בסדר"….. את לא יודעת !! תקשיבי לה, לצרכים שלה, לרצונות שלה, לפחדים שלה.
5. תבדקי שבני המשפחה הישירים (הורים / בעל / ילדים ) – יקבלו גם הם תמיכה. יהיה בבית אוכל, שתייה, ואולי הם סתם רוצים לדבר על מה שקורה, על מה שמפחיד, על מה שעובר.
6.צריך לטפל בתשלומים / בדואר / בבנק/להביא תרופות – עזרה פרקטית לפעמים לא תסולא בפז !!
7. לפעמים היא באמת רוצה לשתוק או לדבר על הפחדים שלה – לאפשר לה לדעת שאת שם בשבילה – אבל לא כדי לדבר אלא כדי להקשיב !!
8. יש ימים ושעות טובים וקלים יותר – לחייך ולצחוק ולרכל וללכת לבית -קפה……להציע ולא להגיד שזה ייעשה לך רק טוב….היא יודעת מה היא יכולה פיזית ונפשית ולפעמים לשבת בחצר ולשתות קפה ולרכל זה הכי טוב.
9. אם היא ביום של "נפילה" רצינית ואת מכירה אותה מספיק טוב – תדעי / תרגישי מתי להזכיר לה שאחרי הנפילה באה העלייה…..לא לשים ווטו, להזכיר את זה – לפעמים זה עוזר.
10. לדאוג לעצמך – ככה תוכלי לעזור למלא את המאגרים להיות איתה , שם ובשבילה.
למה כתבתי את זה ? חברה הכי טובה שלי בעולם (מהיום שנולדתי….) חלתה בסרטן (באמצע התקופה שלי ולא ידענו…) והיא נאבקת בימים האלה. היא מסוג האנשים שלא לקחו בחיים אספירין וכו' – ופתאום היא לא יכולה לאכול / לשתות. היא נלחמת בצפורניים ואומרת לי "זה לא מתאים לי…." – אני פוחדת….אני מחזיקה חזק את היד ומנסה לחזק. שותקת. שם אתה ולידה לפעמים פיזית ולפעמים בנשמה. (כשאני יכולה וזה לא מספיק תאמינו לי…).
**לדאוג שהיא לא תהייה לבד** (גם אם את בחדר השני….שתדע שיש מישהו שם בשבילה)
.