אסתר כהשראה לאשה שבי: על בגד, בגידה, התמרה והעצמה בסיפור המגילה

כשאנו "לובשים" תפקיד אנו יכולים לחוש במתח, בדיסוננס שקיים בין האמת הטבעית שלנו לבין התפקיד שאנו מציגים (באמצעות המלבוש). בלב ליבנו אנו ערים למתח הזה, וכדי לא לחוש בדיסוננס אנו עלולים לפתח הזדהות עם התפקיד ולשכוח את טבענו האמתי. לבגוד בעצמנו (בגד ובגידה אותו שורש).

 

אסתר היפהפיה, הקרויה על שם עשתר/ איסתהר אלת היופי והנשיות, נלקחה לבית המלכות יחד עם שאר הנערות היפות בפרס, ונבחרה להישאר בהרמון המלך עד שנקראה אל המלך ותישא חן בעיניו. (בניין נפעל בעברית הוא בניין פאסיבי)

היא מתוארת בצורה מאד פאסיבית, בסגנון "תהיי יפה ותשתקי", שבולט שבעתיים לנוכח גורלה של קודמתה, וושתי, שסולקה משום שהעזה לעמוד על שלה ולהביע את דעתה (סירבה לבוא, בכתר מלכות לראשה בלבד, למסיבת הגברים של המלך).

אסתר היפה והכנועה נצטוותה על ידי דודה להסתיר את זהותה פן יבולע לה, דבר שחיזק את הצורך להישאר פאסיבית, ולשמור על ראש קטן..

הפאסיביות שלה עדיין נוכחת כשדודה מרדכי מורה לה לגשת אל המלך, לחשוף את זהותה ולבקש על עמה. לא פלא שהיא נחרדת ותגובתה :

כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט-לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וְחָיָה; וַאֲנִי, לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ–זֶה, שְׁלוֹשִׁים יוֹם.

(במילים אחרות: השתגעת? הוא יהרוג אותי!)

בסופו של דבר לאחר שמרדכי דוחק אותה לפינה, וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי. טז לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם–גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתי.

( במילים אחרות: מה  שיהיה-יהיה, ואם נגזר עלי למות- אמות. ) גישה  קורבנית שאין בה עוצמה.

ואז, קורה לה משהו.

אסתר עוברת טרנספורמציה!

מנערה כנועה, פאסיבית ופחדנית, היא הופכת לעלמה בעלת עוצמה,אקטיבית ומתוחכמת.

מה עוזר לה לעשות את הטרנספורמציה הזו?

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית, נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, בְּבֵית הַמַּלְכוּת, נֹכַח, פֶּתַח הַבָּיִת. ב וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר–נָשְׂאָה חֵן, בְּעֵינָיו; וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר, אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר, וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט.

הכתוב אומר "ותלבש אסתר מלכות".

Queen in royal dress and luxuriant collar

מהי אותה " מלכות" שאסתר מתלבשת בה?

האם זה בגד מלכות מיוחד (כמו הבגד של הכהן הגדול לפני שנכנס לקודש הקודשים)?

בגד  מייצג  את התפקיד שלנו. באמצעותו אנו מזדהים עם התפקיד שעלינו למלא (אם בצבא או על בימת התיאטרון) הוא מטעין אותנו באנרגיות רלוונטיות . כל אשה יודעת איך משפיע עליה לבוש של בגד חדש, במיוחד לקראת יציאה מן הבית.

כשאנו "לובשים" תפקיד אנו יכולים לחוש  במתח, בדיסוננס שקיים בין האמת הטבעית שלנו לבין התפקיד שאנו מציגים (באמצעות המלבוש). בלב ליבנו אנו ערים למתח הזה, וכדי לא לחוש בדיסוננס אנו עלולים לפתח הזדהות עם התפקיד ולשכוח את טבענו האמתי. לבגוד בעצמנו (בגד ובגידה אותו שורש).

אבל בגד אינו רק המלבוש שאנו עוטים על גופנו, הוא גם שפת הגוף שלנו והבעות הפנים שלנו, המייצגות את  לבושי הנפש שלנו, כגון:  רגשותינו המסותרים, (כעס, עלבון,  שמחה, חמלה, אהבה ועוד) כל דבר שאנו מציגים כלפי חוץ, ושלמעשה מבטא משהו פנימי, נסתר שאותו אנו מסתירים. לפעמים הוא גם נסתר מעיננו.

אולי הבגד הזה מאפשר לאסתר להיכנס לתפקיד המלכה, להיפרד מתפקיד הנערה הכנועה,

ה"תהיי יפה ותשתקי"  ועוזר לה לאמץ תפקיד חדש, של אישה נחושה, נחרצת, אקטיבית,

בעלת תבונה נשית, כפי שמרמזים הפעלים בהם היא מתוארת מעתה?

(ותלבש, ותעמוד, ותקרב, ותיגע, ועוד)?

  ואולי זהו בגד שמבליט את יופייה, בגד מפתה ומאחוריו כוונות מניפולטיביות של איך להפעיל על המלך את קסמי נשיותה כדי לעשות את רצונה, מה שרומז על התבגרותה, והתפתחותה המינית- הנשית?

 ואולי  "מלכות"  היא סוג של תכשיט מיוחד בעל כוחות מאגיים (כמו האורים והתומים של הכהן הגדול)?

 ואולי "מלכות" היא איכות פנימית שאסתר "מתלבשת" בה  וזו הידיעה שהיא מודרכת ומוגנת על ידי הבורא?

אולי הגישה של  "כאשר אבדתי אבדתי" היא בעצם גישה שאומרת, אין לי מה להפסיד ואני לא נאחזת בתוצאות מקוות, אני בוטחת בבורא שינחה אותי לטובתי העליונה ולטובת כל הנוגעים בדבר?

אולי מלכות היא אותה נקודה פנימית השוכנת בתוכנו, חוויה של להרגיש מחוברת להוויה, שברגע הפחד הגדול ביותר אסתר מצליחה להתחבר אליה ולשאוב ממנה את הכוח והדיוק ומשם לקבל את העוצמה ואת האנרגיות הראויות כדי לפעול ולבטוח בתהליך?

ואולי כל התשובות נכונות?

אסתר לבשה בגדי מלכות, כדי להיכנס ל"תפקיד" המלכה, לקבל את האנרגיות הראויות כדי לפעול מהמקום של עוצמה, ממקום שבו המלכה שבה מחוברת להוויה, לשכינה, למלך ( אם תרצו למלך מלכי המלכים, ואם תרצו- לחכמת הלב, שהוא האיבר שמולך על כל האברים בגוף.)

 מברכת אותנו שנזכה להיות כמו אסתר:

 שנצליח לזרום  בסינכרון עם הוויה, לבטוח בתהליך, מתוך חיבור עמוק ללב ולראש גם יחד, מבלי לחוות דיסוננס, ולפעול מתוך הרגשה של אחדות ואותנטיות .