תהא נשמתך צרורה בצרור החיים – טלפון יקר ואהוב שלי. לא, לא התכוונתי לאבד אותך בדמי ימייך, ככה בלי הכנה, בלי שתהייה חולה , פשוט יום בהיר אחד החלטת שמיצית את הזמן שלך כאן . השארת אותי ככה ואפילו לא הספקתי להפרד ממך ולסגור מעגלים כמו שעושים בדרך כלל כשמישהו שובק חיים.
עם הזמן יצרנו קשרים הדוקים. לך היו כל מספרי הטלפון של החברים והמשפחה שלי, את התמונות מאירועים, תמונות של כל יום, דואר והרשימה כל כך ארוכה. חלק גדול מהמידע שאני משתמשת בו כל יום הלך לעולם שכולו טוב ומי יידע אחר – כך שהיית כל כך טוב אליי? מי יידע שהיחסים ביננו ידעו עליות ומורדות? לפעמים רצית להפגין נוכחות והחלטת להתקלקל לכמה שעות והתאוששת, מי ידע שלקחתי אותך איתי כמעט לכל מקום, מי ידע שדיברתי – כשרציתי וכשלא רציתי לדבר יכולתי פשוט להשתיק אותך ואתה לא השמעת קולות מחאה. פשוט היית שם
אתה יודע? פעם החלטתי לנתק את עצמי ממך לכמה ימים לראות איך ואם אני מסוגלת להסתדר בלעדייך. לא סיפרתי לך – לא רציתי שתפגין סימני מחאה בצורת תקלות קלות זמניות. הסתדרתי. שלושה ימים מבחירה אישית שלי בדקתי עד כמה אני מסוגלת בלעדייך ומסתבר שיכולת
נכון, קצת יותר מסובך, קצת נתקעתי פה ושם והיו חסרים לי כל מיני פרטים שיכולתי למצוא בקלות ובמהירות היו חסרים לי, אבל הבנתי שאני יכולה לשחרר אותך – כל זמן שזו בחירה שלי. אבל זו לא ממש חכמה כי הכנתי את עצמי ואת מה שאני צריכה כמו רשימת טלפונים שאני אולי אצטרך, כתובות מייל, שעון ועוד פונקציות אחרות שאתה ממלא עבורי.
לא חכמה לעשות את זה ככה. כן, ראיתי שאני יכולה – כל זמן שאני זו שבוחרת וזה לתקופה קצרה שהגדרתי מראש. כשאתה מפתיע אותי כמו שעשית שיבשת לי את הבוקר ואני מקווה שעד אחר הצהריים מישהו יצליח לתקן אותו או שיהיה חדש.
אני בנאדם ששונא שינויים במיוחד אם הם כרוכים באלקטרוניקה. עכשיו…הכל מחדש. על החלק של ההטענה אני אתגבר – יען כי יש גבול לכל תעלול. כל הפונקציות האחרות של מוסיקה ותמונות ודואר – אני צריכה ללמוד מחדש. איזה מקש נמצא איפה, איך ולמה משתמשים בו וכל השאר. נכון, זה לא שיעורי בית הספר ורוב הפעולות דומות בכל המכשירים אבל עצם המחשבה על משהו חדש שצריך "ללמוד" אותו לא גורמת לי לאושר מיוחד בצהריים האלה.
כפולניה טובה שעובדת לפי העקרונות וההתנהלות הפולנית הרגילה חשבתי ישר על התסריט של הטרגדיה. ישר בניתי לי את העובדה שאנחנו נצטרך להפרד ואתה תלך לעולם שכולו טוב ואני אצטרך להתמסר לטלפון חדש ושוב ליצור מערכת יחסים חדשה.
במקרה הטוב סתם החלטת להבהיל אותי ואתה עושה לי שביתה. שתדע לך, שיכולת להכריז על סכסוך עבודה ואולי היינו פותרים את הבעייה ככה בקצת לחיצות על המקשים והתערבות של טכנאי. עכשיו זה אנחנו – אני ואתה מחכים לגזר הדין של הטכנאי. יכולנו לעשות את זה הרבה יותר טוב.
הייתה לי רשימה ארוכה יחסית של מטלות לבוקר הזה ואני נאלצתי לבטל את חלקן ואת חלקן פשוט לדחות. אני מאוכזבת ממך. יכולת לרמוז לי בסימנים מוקדמים שאתה הולך ואנחנו נפרדים. פרידה כזו כמו היום מפעילה אצלי את חרדת הנטישה. ככה, פשוט הלכת בלי להודיע מראש. ככה מתנהגים? ככה הולכים? אני ממש מאוכזבת.
לקח לי כמה שעות ופוסט אחד כדי לשחרר. אז מה אם זה ייקח עוד כמה שעות או יומיים? אתה רואה שאפשר גם בלעדייך. בתחילה הרגשתי אבודה ומתוסכלת אבל אתה רואה? כמו בכל דבר החיים נמשכים ואפילו קצת נעים לי השקט הזה. היית מאמין?
קצת כמו בני אדם רגילים. יש תחליף להכל ולכולם.לפעמים מאכזב הא?