לכל אחד כמעט יש חרם בחיים
לפעמים הוא של רגעים בודדים ,
לפעמים של ימים שלמים .
הוא נשאר שם החרם הזה , ומנהל לנו לפעמים את החיים .
מכתיב לנו מי נבחר כחברים ואיך יראו חיי החברה שלנו .
החרם שלי קרה פעמים , אחד בסוף היסודי , שלא ידעתי שאפשר להיות כה אכזרים
ואחד בתיכון , שאכזריות קובעת את הסדר ההיררכי .
מה קורה לי היום כאמא ?
אני משתגעת מזה .
הפחדים שולטים בכל יום שביתי בבית הספר
או כמו שמירי מסיקה היטיבה לשיר
"ושוב הלב שלי יוצא לרקוד עם הפחדים , לרקוד עם זאבים עם השינים החשופות , בסופות …"
מצד אחד מלמדת אותה להיות כמו שהיא , עם האהבות שלה, והאמת שבא ,
מצד שני שלא תהיה שונה מידי , שלא תגרום למרד , ולא תתבלט מעל מישהו .
ומעל הכל מרחפת השאלה , מה אני מעדיפה לה , שתעשה את החרם או שתחווה אותו ,
כי לעיתים נראה שאין דרך לצאת מזה אלא באחד מהדרכים .
ואז אני לוקחת נשימה ונזכרת ,
זה רק הפחדים שלי והזכרונות
אני היום בעלים של מותג פורץ דרך ,
והן , כלום .
היא , הבת שלי ,היא ממילא תעבור את הדרך שלה .
רוצה לשמוע עוד על החרם שלי כנסי לולוג
לקהילה של חשיבה חיובית בואי ל פוזיטיב דנדי
עוד קצת עלי ב אתר