החלטתי לערוך שיפוצים בדירה ……

בשעה טובה (אולי קצת פחות) החלטתי לשפץ באופן חלקי חלקים מהבית שכבר זעקו באופן חופשי: צריך לסייד אותי, צריך לשבור את הקיר בין השירותים למקלחת, צריך למקם קרוב יותר את מכונת הכביסה למייבש, החדר של עובדת האחזקה נמצא בצד אחד של הבית במקום ליד המקום ההגיוני שהוא אמור להיות…חדר – להעביר אותך? תתנהג יפה ותצדיק את עצמך ותמצא קודם עובדת ואחר כך נשקול אם להעביר אותך.
טוב, זוהי רשימת השינויים ההכרחית  שחייבים שיפור כדי להעלות טיפ טיפה את איכות המגורים והדיור,  רק עולה בי  המחשבה של הכנסת בעלי מקצוע ורעש ואבק וחול מהאריחים שזזים בצורה מפתיעה ממקומם הטבעי – אלה בלבד יכולים להזיז אותי משפיות דעתי. זה בדיוק השלב שבו אני מתחילה להרהר בשנית ובשלישית האם זה ממש הכרחי להתחיל להזיז קירות ואביזרים שכמו בכל שיפוץ יודעים איך ומתי מתחילים – אבל איך ממשיכים ומתי מסיימים ומה בדרך? רק לריבונו הפתרונים….לי? סתם התמוטטות עצבים שעצם המחשבה על שיפוץ כבר דורשת טיפול נפשי צמוד.
כן, אני יודעת שזה נשמע דרמטי, אבל יש אנשים שכנראה לא בנויים לפרוייקטים כאלה. יש לי חברים שרק התכנונים מכניסים אותם לחדוות יצירה ומחשבה יצרנית ולפעמים גם מחשבה "מחוץ לקופסא" – וזה בדיוק המקום והזמן לעשות את זה ואפילו להצליח להנות. מודה באשמה – אני לא שייכת לאלה. זה לא שהבית סטרילי או נקי באופן היסטרי – ממש לא, אבל לפחות אני לא מתעוררת  לתוך אבק ו"סגרנו לך את המים לשעה שעתייים כי צריך לחבר את הצנרת לעמוד" או איזה אוסף משפטים בלתי קוהרנטים שכאלה….זה לא אומר לי כלום, לא נראה לי שאני ארצה אי פעם שזה יגיד לי משהו….זה רק יעצבן אותי יותר ממה שחשבתי ויגרום לי קצת לצעוק על הפועלים ולשאול אם אי אפשר לזרז קצת את העבודה (כמובן כמובן שלא על חשבון האיכות).
אני יושבת עם "מנהל העבודה" – שמציע את השינויים הנדרשים (לעניות דעתו), את הדרך הנכונה לבצע, מה קודם, מה אחר כך, ומה צריך להוסיף כדי שהשיפוץ ייצא "טיפ טופ" – אני מסתכלת עליו במבט בוהה ותוהה אם הוא עדיין לא הבין מי יושב מולו. סך הכל הוא בחור נחמד, הוא אפילו איש מקצוע שעשה כאן בעבר עבודה לא רעה ולכן הוא צריך לדעת מה זה התיקים העצבניים שיוצאים ממני כשמדברים על להזיז ולהוציא ו- כן, יהיה קצת רעש ואבק….הוא כבר צריך לדעת ולהכיר, אבל אולי היה צריך להזכיר לו, סך הכל מהפעם האחרונה עברו כמה שנים והוא בטח עשה איזה עבודת שינויים אחת או שתיים…..לגטימי שיישכח שאני לא אדם ממש רגוע כשאנחנו מדברים על שיפוצים.
אחרי שאני דיברתי על צרכיי שלי ועל הרצונות והוא עשה את תפקידו ומלמל אי פה ואי שם משהו בסגנון אהה -אהה….הממ, הרמתי גבה וחיכיתי לאמירה קצת יותר קונקרטית. בהמשך לאמירות המופשטות כל כך החלטתי להיות אסרטיבית וניסיתי להציב עובדות כמו מסגרת זמן, נוכחות מתמדת שלו כמנהל עבודה, שעת תחילת עבודה ושעת סיום באופן רציף, בלי הפסקות או קפיצות לראות או לסדר משהו קטן על הדרך….אין קטן ואין על הדרך….או שאתה כאן עובד או שאתה על הדרך – תבחר !! אני אדם מאד לא גמיש בנושאים כאלה!!
אחרי שקראתי מאמר או שניים או שלושה ברשת – חשבתי שאני באמת אלופה ושולטת במידע: איזה חומרים, מה עדיף לעשות קודם, איזה סוג של בלטות ואם צריך להרים את כל הרצפה באיזור המטופל או שאפשר לעשות את העבודה בלי לעשות את כל הבלאגן אלא רק למזער, כמה ואיזה חלקים צריך, איזה חברות הוא משתמש (אריחים, צנרת, חשמל, פרצלציה ועוד כל מיני מושגים שאני זוכרת שהופיעו שם במאמרים…..אבל שכחתי את תפקידם) – שלפחות יווצר מצב אפילו למראית עין שאני , אין-עליי, ואי אפשר לחפף אותי ולעקוף אותי ממול. שום דבר – כל אמירה שלו גררה תגובה או שאלה מצידי, המאמרים היו לידי וכל שאלה או חוות דעת שבאה מצידו – גררה חיפוש ואיתור מהיר של האמירה הרלבנטית מתוך המאמרים. כן, עשיתי עבודת הכנה ואפילו מירקרתי את החלקים שנראים לי רלבנטים. או……כאן מתחיל הדיאלוג המעניין: כן הוא אומר לי: אני מכיר את זה – אבל זה לא מתייחס למבנים כמו שהדירה שלך מצוייה, ו…אצלך הקירות בנוייות מאבן ולא מאיזה חומר אחר….(מה רצית? מלט ולבנים כמו הפירמדות במצריים??), חשמל צריך להעביר מצד אחד של הדירה דרך האמבטיה לכיוון השירותיים ומשם דרך הרצפה לדירה של השכנים ובדרך לקפוץ לקפה בבית הקפה השכונתי שבמקרה מונח מתחת לדירתי….וככה מתנהל לו הדיאלוג: בסוג של ניחותא וכשמתחת לפני הקרקע כל אחד שולף את הקלפים שיש לו, אפשר להרגיש דרך ההומור את המתח שעוד מעט יבוא לידי ביטוי שקוראים לו מסגרת זמן ומחיר.
אני בודקת איתו איפה הוא קונה את החומרים ואת האביזרים. או….בשביל האריחים – יש לי ספק משהו לא נורמלי שאני עובד איתו כבר יותר מעשור, אין ישר ממנו ובגלל שאני עובד איתו כל כך הרבה שנים – אני מקבל מחיר מיוחד….ואני מפגרת שכמוני, עוד בשלב של אמונה ומאשרת לו את הרכישה הזו, וככה עוברים פריט פריט – איפה אתה רוצה לרכוש וכל אחד / אחת מהספקים או החנויות הופכים לקרובי משפחה שלו או כאלה שהוא עובד איתם המון שנים והוא מקבל מחיר מיוחד. בשלב מסויים החלטתי לסגור את עץ השורשים המשפחתי של בעליי המקצוע וקרובי המשפחה שהוא עובד איתם כל כך הרבה זמן – אבל  אצלי, חסרת עמוד שדרה שכמוני ממשיך לפעם הספק שאולי אני עושה טעות כי אולי הוא באמת מכיר את הספקים הטובים וכו' ואז אני נזכרת שזוהי בעצם פרנסתו ואף אחד לא עובד לשם שמיים – גם הוא גוזר את הקופון שלו. אני רעה, אבל לא עד כדי כך, ומדי פעם אני מאשרת לו רכישה של אביזר אחד או שניים שבאמת אין לי דרך אחרת לבדוק מחירים או איכות מוצרים.
למזלי, יש לי ארסנל חברות, לא גדול, נכון יותר מצומצם להפליא אבל איכותי לתפארת מדינת ישראל, נתמזל מזלי ואיכשהו יצא שאנחנו מלוות אחת את השנייה בערך מגיל הגן עד עכשיו (הרבה מאד שנים – תאמינו לי…..), היו כמובן הפסקות באמצע – פעם זו הייתה צריכה הפסקה מנטלית,לפעם רבנו (אחת עם השנייה או השלישית), בתקופה אחרת מישהי יצאה לשליחות – אבל באופן כללי ובסיסי נשארנו מה שנקרא "החברות הכי טובות" – ואם אני לא אבכה להן, למי אני אבכה – רק להן….אני מספרת להן מה עומד להתרחש בחיי…שימי מהר ברקס אומרת אוריתה. מה קרה אני שואלת בבהלה.  שמעת משהו על רעידת אדמה? שמעת שהוא יצא עכשיו מהכלא על גניבה או שעשה עבודה גרועה באופן מיוחד? – לא, היא עונה לי בניחותא. היא מסמנת לי על גבי הרשימה – בואי נגייס את אורלי (לא, יש גם אורלי אחרת), היא אדרכילית במקצוע והיא עוסקת בעניינים האלה כבר הרבה שנים, בואי נשמע ממנה חוות דעת ומעבר לכך היא בוודאי מחוברת לבעלי מקצוע, בואי נשמע אותה ובמקביל בואי נבדוק מחירים. יכול להיות שחיים שיפוצים הוא באמת בחור ישר עד לכדי כאב (כמו שהוכיח עד עכשיו), אבל תמיד אפשר לבדוק שוב, את יודעת – אף אחד לא מת מחוות דעת נוספת במיוחד כשהיא מגיעה דרך חברה מקצועית משותפת.
יאללה, תמיד טוב לשמוע עוד אחת אני מהרהרת בלב, אבל רוצה להרוג את עצמי במקביל. את הרי מאמינה לחיים, נכון? עד היום הוא לא דפק לך שום שפוץ שעשה, נכון? בטח נכון….אז מה את מכניסה עוד מישהו לתמונה? ואם תשמעי עכשיו דעה מנוגדת או יציעו לך אופציות אחרות – מה תעשי? למה לא תהיי אסרטיבית באמת ותדבקי במה שבחרת ומה שרצית? פשוט כי אני אידיוטית ונראה לי שאצל השני הדשא אולי ירוק יותר…אורלי האדרכילית הופיעה באותו ערב ודווקא הייתה מרוצה ממה שראתה ושמעה מה ששימח אותי ונתן משנה תוקף למה שחשבתי ורציתי מהתחלה….ועכשיו…יאללה, מתחילים.
בגלל המבנה הנפשי השביר שלי בכל מה שקשור לנושא שיפוצים אני נעלמת לאותם עשרה ימים בערך, מצלצלת לשאול מדי פעם מה קורה ואיך מתקדמים הדברים ושומעת תמיד שהכל דבש….המכשפה הקטנה שבי לוחשת "הכל דבש"?? לא יכול להיות דבר כזה, ובטח לא בענייני שיפוצים ובוודאי כשבעל הבית לא בנמצא. הזעקתי הבייתה את אוריתה (חברתי המיתולוגית), תעשי טובה, תעיפי מבט מה קורה, תראי אם יש לי לאן לחזור בעתיד…עשתה פרצוף כאילו היא מבינה יותר מדי ושאלה אותו מה זה וההוא ולמה זה עדיין לא מוכן "הרי הבטחת לה שתעמוד בלו"ז " . אז מה? יש סיכוי שזה ייקרה או שתהייה בעייה של הרגע האחרון מה שיעכב את החזרה הבייתה? לא לא, אל תדאגי הוא אומר לה….מנסה להרגיע. מצא בדיוק את האדם הכי נוירוטי שאני מכירה וכל נסיון להרגיע אותה, כל איזכור של הביטוי "אל תדאגי" – עושה אותה דואגת ומודאגת הרבה יותר, אבל בכל זאת טוב יותר שיידע שיש מי שמבקר ובודק לפחות שעובדים. כמה עובדים? באיזה קצב? – זו כבר שאלה יותר מורכבת ונשאיר אותה לחסדי ריבונו ונקווה שהוא לא מפקיר שמירה דווקא בימים האלה.
השיפוצים האחרונים עלו לי לא מעט, מכיוון שאני מאותגרת שיפוצים ובלתי יכולה להתמודד עם הנושא – אחרי שסיכמתי את העניינים, חילקתי מטלות בין השכנים והחברות, מי בא מתי, על מה כל אחד ממונה, מי שואל על הקטע המקצועי, מי בודק נוכחות ומי בודק שעון עבודה וכו'. חילקתי תפקידים והאצלתי סמכויות…ארזתי מזוודה וטסתי לארה"ב – לבקר חברים ל 10 ימים שזה היה הזמן המוערך לעבודה. אחרי פרק הזמן המשוער הזה – טילפנתי לארץ לשכנים שיכנסו הבייתה וייראו מה קורה.
בצורה מפתיעה יקיריי – הבית היה די מוכן, הכיור היה במקום שראוי שכיור יהיה, החדר של העובדת עבר דירה (עדיין מחפשים עובדת), הוחלפו הבלטות , בקיצור….נראה סביר. קטנת אמונה שכמוני חזרתי לארץ ואתם יודעים מה? כנראה שלפעמים צריך לסמוך על בעלי מקצוע, לפעמים הנס הזה קורה….הם עומדים בלו"ז, הם עושים את מה שצריך במחיר שהובטח (אולי זה  קצת גבוה ממה שסיכמנו מהממוצע במעט – אבל קונה שלוות נפש, ולזה אין מחיר.) ומה שנשאר הוא לאלתר עוזרת, אפילו זמנית שתנקה את הבית….ואולי נצליח לאסוף את עצמנו ולהתאושש עד השיפוץ הבא…..בינתיים, אנחנו בסדר, אפילו בסדר גמור.