החיים עצמם

המלצה על ספר חדש: "החיים עצמם", מאת הסופר האהוב עלי, פאביו וולו

על הספרים של פאביו וולו כבר כתבתי פה בעבר, והוא ללא ספק הסופר המתורגם האהוב עליי בשנים האחרונות.
אהבתי את כל הספרים שלהם, כולל את זה (תיכף תבינו גם למה) ונתתי אותם לקרוא לאנשים האהובים עליי מסביב, שגם הם אהבו.
hachaim_azmam_front(2)

על מה הספר?

ניקולה הוא סוג של רווק תל אביבי מאושר (טוב, הוא איטלקי…ובטח לא תל אביבים. אבל הבנתם). הוא לא חושב שחסר לו משהו. הוא כן מאמין באהבה אבל אין לו איזשהו צורך נואש כבר להתמסד ולהקים משפחה כמו הרבה מסביבו. ואז הוא פוגש את סופיה. אם יש אהבה ממבט ראשון, ולא בטוח שהוא מאמין בה, אבל אם יש – אז זה בדיוק מה שזה. הוא מתאהב בה עד הסוף, ושניהם מחליטים ללכת על זה. המעבר לשלב הבא של התמסדות וילדים הוא טבעי מבחינת שניהם, וזה פשוט קורה.
האם הם מוכנים לזה? האם אי פעם הם יהיו מוכנים יותר?
הספר הזה נותן לנו מראה, ומיקרוסקופ להתסכלות מקרוב מאוד  על היומיום של זוגיות, על אהבה, על חופש ונאמנות. יש פה סיפור של אהבה ואמונה אבל גם משבר שתוקף את הזוג עם לידת בנם ואת הקסם הזה שנעלם. בסיפור הזה וולו מנסה לענות על השאלות שמעסיקות את כולנו, מה קורה אחרי שנגמרת ההתאהבות והחיים מתחילים, החיים עצמם.

מה אהבתי בו?

הספר הזה הוא באמת החיים. הוא כתוב מקסים, כמו כל ספריו הקודמים שקראתי, הוא משאיר מקום לדימיון אבל לא מתחבא מאחורי קלישאות ספרותיות נדושות. בקיצור, חובת קריאה.

איך זה מתחיל?