אמש הייתי במופע מיוחד במינו ("החיים עפים") ששזורים בו צחוק ועצב, מבט מפוכח ותובנות עמוקות על החיים וכל זה במופע יחיד מ-ד-ה-י-ם של ליצן רפואי, מוכשר בטירוף, חשוד בגאונות!
מזמן לא צחקתי ככה ללא מעצורים.
מזמן לא חוויתי איך הצחוק מצליח לנער מקיפאונן עמדות בתוכי, להוציא אותי מאזור הנוחות הרדום ולהפיח תשוקה מחודשת לחיים!
אחד הדברים שדיברו אלי במיוחד במופע היה השימוש הריאלי במטאפורה המפורסמת של שייקספיר "החיים הם במה ואנחנו השחקנים".
מידי פעם השחקן עלה לשבת בקהל והשקיף על הבמה מפרספקטיבה, תוך שהוא מתייחס אל מה שקורה על הבמה כאל החיים עצמם, שהם משחק. והיו לו כמה מסקנות מעניינות בקשר לכך.
לא פלא שזה דיבר אלי.
פסיכודרמה וביבליו-דרמה, תחום עיסוקי ומושא תשוקתי, משתמש בבמה ובאמצעים תיאטרליים כדי להביא מזור וצמיחה לנפש.
י.ל.מורנו, מייסד הפסיכודרמה (פסיכו ביוונית: נפש, דרמה ביוונית: פעולה, כלומר: הנפש בפעולה)קיבל השראה מצפיה במשחקי ילדים בפארק, והבין את הפוטנציאל הטמון בדרמה כתהליך מרפא.
המוטו של פסיכודרמה הוא: "אל תספר לי-תראה לי!"
בפסיכודרמה, אדם מקבל את הבמה כדי להיכנס לתפקיד ולשחק עליה קטעים מהחיים שלו, ש"נתקעו" "הסתבכו" או שאיבד בם את יכולת התגובה הספונטנית שלו.
התהליך הזה מאפשר לו התבונן בסיפור שלו באופן פעיל ומה שקורה על הבמה בדרך כלל משול ל"נס" ממש! התובנות שיורדות, התקיעויות שמשתחררות, במהלך מפגש אחד של פסיכודרמה- שווה ערך לשנה של שיחות טיפוליות..
היום כשההבנה שהגוף שלנו אוגר בתוכו זיכרונות הרבה יותר ממה ש "המיינד" שלנו מוכן לשחרר, זה כבר יותר מובן. כשאדם מפעיל בתהליך את כל הגוף שלו, לא רק את הראש וההכרה והדיבור, ניסים קורים. זיכרונות מתעוררים, תובנות חדשות יורדות, תגובות חדשות למצבים ישנים מגיעות, ואדם יכול להביא ריפוי למצבים שהיו תקועים שנים!
ולא, ממש לא צריך כישרון משחק.. אתה משחק את עצמך, את החיים שלך, את מציאות העבר שלך ואת מציאות העתיד הרצויה לך. וכך נחרטים שבילים חדשים במוח שיוצרים תגובות חדשות(מוכח מחקרית).
לא כל אחד רואה את עצמו מוכן להתנסות בתהליך כזה, לחלק זה נראה מפחיד להיחשף בקבוצה, והאמת היא שמנחה מקצועי יודע ליצור מקבוצה מקרית של אנשים קבוצה קוהרנטית שהופכת להיות קבוצה מלוכדת ותומכת, כבר במפגש הראשון.
משפט מפורסם של י.ל.מורנו הוא:
What was learned in a group must be unlearned in a group”
כל מה ש"למדנו" והפנמנו, כל המחשבות המעכבות, הרעיונות השגויים, הפחדים והמסקנות המוטעות שמנהלים אותנו "מאחורי הקלעים" של חיינו, נלמדו כשהיינו בקבוצה. והמשפחה שלנו היא הקבוצה הראשונה אליה הגענו. לכן, יש ערך תראפוטי רב לריפוי בתוך קבוצה.
חברי הקבוצה זוכים לקבל "תפקידים" ב"דרמה" שלנו ועוזרים לנו להחיות מצבים מהעבר הקוראים להתייחסות, להתבוננות ממקום מאפשר ולריפוי.
ואיך ביבליו-דרמה משתלבת בסיפור?
על כך ב"מכתב" ( פוסט) הבא..