החיים הורודים שלי

בת ארבעים ומשהו (ארבעים והרבה למען האמת), בעלת השכלה בתחום עיצוב הפנים והספרות, שתי התשוקות הגדולות של חיי. אמא של, אשתו של ובעלת המותג Blue clover, המזקק את מהות החיפוש אחרי הגדרת המושג בית באמצעות נגרות בוטיק, הום סטיילינג וסדרת הרצאות, והכל בהשראת בית החווה האמריקאי. בית מעניין הוא בית שמצליח לספר לנו סיפור. סיפור על מה שמתרחש בין כתליו, סיפור על האנשים המתגוררים בו. קול החריקה של לוחות העץ מהדהד סיפורו של בית ודיריו; צווחה של ציר דלת ישנה, עבור עיניים מסוימות היא רק דלת אשר ציריה זקוקים נואשות למעט שימון, עבור עיניים בוחנות מדובר בסיפור שלם. סיפורו של בית היה תמיד אחד הסיפורים המרגשים ביותר עבורי. אני זוכרת את עצמי כילדה, משוטטת בשעות הערב מחוץ לבתי המושבה בה גדלתי, מושבה שבינתיים הפכה לעיר. ילדה אחת בין שורות של בתים, מביטה בחשאי מן החשיכה באורות המאירים את החלונות, מאזינה לקולות העמומים הבוקעים מבעד לקירות הבית, קולות שיחה קלושים, שקשוק של כלי אוכל, ארוחת ערב משפחתית סביב שולחן האוכל. כך הייתי אורגת סיפורים, רוקמת במוחי אידיליה משפחתית חמימה. מאוחר יותר, כשכבר בגרתי והפכתי בעצמי אם לשתי בנותיי, אני זוכרת את עצמי קוראת להן בקול את חתול תעלול של דוקטור סוס, קוראת בקול עליז וכועסת בחשאי על הרס הבית המתוק שבאיורים, ביתם של שני ילדים אשר נותרו לבדם בביתם ביום חורף קר. אני זוכרת את תחושת ההקלה בכל פעם מחדש, כאשר הסיפור הגיע אל סופו והבית חזר להיות מסודר כאילו לא היו דברים מעולם. בית הוא הרבה יותר מסך כל חלקיו. יותר מרצפות בטון מוחלק, לוחות פרקט או ריצוף סומסום ישראלי טיפוסי, הוא יותר מפרופילים בלגיים ואריחי רכבת תחתית (סאבווי טאיילז), הוא יותר מבריקים, נגיעות של צהוב או כל טרנד עיצובי אחר. קשה להגדיר מהו הבית מבלי לגלוש לקלישאות מתקתקות. כבר שנים אני עוסקת בניסיון לתפוס את מהותו של המקום הזה – הבית. למדתי עיצוב פנים ולא מצאתי תשובות, ניסיתי לכתוב על הבית, להגדיר אותו במילים אך גם כאן לא מצאתי מענה. התחלתי ללקט, לחפש ולאסוף פרטי ריהוט ישנים ולנסות להפיח בהם חיים חדשים, התחלתי להרגיש את הפתרון מחלחל לעברי, אך עדיין לא מצאתי מנוח. לבסוף החלטתי ללמוד נגרות. וכך, בין לוחות העץ והמסורים אני עדיין מנסה לצקת תוכן להגדרה הפרטית שלי למושג החמקמק הזה שאני רודפת אחריו כל חיי – בית. בבלוג שלי אחלוק עמכם סיפורי בית קטנטנים, אמירות, אנקדוטות, אסופות מילים שמנסות ללכוד מחדש את מהות הקירות המקיפים אותנו. אני מזמינה אתכם לפסוע יחד עמי לתוך המקום הזה, שיהווה סוג של בית.​