כל החיים עסקתי בספורט, היתי אלופת בית הספר בריצת 60 מטר, עד היום אני זוכרת את התוצאה, קפצתי לרוחק , לגובה , היתי בנבחרת האתלטיקה של הפועל כפר סבא , רקדתי בלהקת מחול והאמת , היתי בטוחה שאהיה מד"סית בצבא. אבל דברים השתנו, היתי פקידת מבצעים , שזה נפלא אבל הספורט מעט התרחק מהחוויה היומיומית שלי .
שנות העשרים שלי עברו במהירות כאשר אני מנסה לתחזק את הגוף שלי במכוני כושר למיניהם תוך הפסקות שהחלו בשבוע נסיעה לחו"ל והתארכו לעיתים לחצי שנה.
רגע לפני גיל 30 נבחרתי לתוכנית טלוויזיה , תוכנית הריאליטי הראשונה בישראל וחלק מהחבילה כלל מאמן כושר אישי. האימונים הפכו אינטנסיביים יותר וכך גם החיים . קחי אותי שרון הפכה לי את החיים וגם שינתה לי את הגישה לספורט. מאמן כושר אישי שנראה לי פריווילגיה עיצב לי את הגוף וכאשר נחשפתי בטלוויזיה בפריים טיים בגיל 30 יכולתי להציג גוף מחוטב, עם ביצבוצי ריבועים בבטן .
הפכתי למפורסמת בין לילה, תקופה מאוד אינטנסיבית , נשארתי עם המאמן ובמשך השנים המאמן התחלף אבל התחזוקה שלי נשארה . כאשר בכל הריון השמנתי כמעט 20 קילו המאמן ( שהתחלף מידי פעם כי היה לי מוטו מאוד ברור , את המאמנים אפשר להחליף את הבן זוג אני משאירה לאורך זמן ) המאמנים הם אלו שעזרו לי להיפטר מעודפי השומן.
בשלב מסוים התחלתי גם לרוץ . בהתחלה מעט , אחר כך זה התגבר. התחלתי בקבוצה שבנתה לי את הריצה ופעם ראשונה בחיים הצלחתי לא לחשוב במושגים של ריצות קצרות אלא להתחיל ולסיים בפעם הראשונה במרתון ת"א לפני 6 שנים 10 ק"מ . הריון שלישי אני בחודש שני ומצאתי את עצמי רצה 10 ק"מ במרוץ הלילה של נייקי, רצה לאט, כמעט מפסיקה , אבל הבטחתי לילדים מדליה אז לא יכולתי לאכזב וסיימתי.
אחר כך באה שוב הפסקה, ניסיתי כל פעם לחזור ולא ממש הצלחתי עד לאחרונה , חברה אמרה לי בואי תירשמי איתי וננסה לעשות חצי מרתון, חבר נוסף התחיל לאסוף אותי מהבית , התמכרתי לזריחות , נרשמתי לקבוצת אדידס של סלונה ועליתי על הגל .
יום שישי אני במרוץ ירושלים, רצה 10 ק"צ , עדיין לא חצי , הגוף שלי מאותת לי כל פעם שאני צריכה להאט , והדבר הכי חשוב זה להקשיב לגוף , הוא יודע ושולח סימנים .
