החיים בקומונה

לפני חמש שנים נאלצתי לאסוף את הילדים ואת חפציי ולחזור בגיל 35 לבית הוריי. כל החיים שלי נאספו לתוך מחסן, ובינהם גם אלבומי התמונות, שמכילים את תקציר הפרקים הקודמים של חיינו. לכבוד הפרק החדש, החלטתי שהגיע הזמן למצוא מקום לזכרונות חדשים

אני לא זוכרת הרבה מהימים בהם עולמי התהפך עליי. ולא, אני לא מדברת הפעם על מחלת הסרטן. לפני חמש שנים נאלצתי לאסוף את הילדים, את חפציי ולחזור בגיל 35 לבית הוריי. אחרי פרק ב' כושל, לא היתה לי ברירה.

תקופת ההסתגלות היתה קשה מאוד. חזרתי לפרק זמן מסוים להיות הילדה הקטנה של הוריי. הם עשו מאמצים רבים לקבל שלושה אמא ושני פעוטות לאחר שכל ילדיהם בגרו ועזבו את הבית. הרבה מים עברו בנהר מאז, אני וילדיי גדלנו. הוריי ואני היום יותר שותפים וחברים מלבד היותנו קשורים בחבל הטבור הדורי. הוריי הוכיחו לא אחת מסירות אין קץ לילדה שקצת הסתבכה עם עצמה ועזרו לי בכל צומת ובכל עת שביקשתי.

כשעזבתי את דירתי הגדולה בה התגוררתי עם בן זוגי לשעבר ושני ילדיי חפציי התפזרו לכל עבר. זה היה המפץ הגדול. חלקם נמסרו לאהוביי, חלקם נמכרו ומרביתם נסגרו עם הזכרונות בתוך מחסן. חמש שנים שלא בדקתי באמת מה מכיל המחסן הזה. פעמים ספורות הלכתי לפתוח אותו כדי להוציא דברים שהיו ממש נגישים, או העברתי אליו דברים שלא היה להם מקום במעוני החדש. תיבת פנדורה של זיכרונות ואוספים של חפצים מ 35 שנותיי בעולם הזה.

גם האלבומים של ילדותי מוצפנים שם. אלבומי ילדותם המוקדמת של ילדיי. בעצם של כל שנותיי עד אותה עת. ועכשיו הגיע הזמן לאלבומים חדשים. ואת זה אני עושה כעת. בונה לי זיכרונות חדשים שיצטרפו בבוא העת לספריית האלבומים הגדולה שאציב בביתי החדש. אלבומים שאפשר לגעת בהם ואינם נמצאים רק במחשב או בטלפון או בכל מסך אחר. תמונות חלקות שאפשר לגעת בהן ולדפדף בהן. כמעט כמו פעם.

PicMonkey Collage

בתהליך העבודה עם האתר  "אלבומי" גילינו ממשק ידידותי ומהיר. בחרנו סגנון ומהר מאד שיבצנו את התמונות שבחרנו בתוך האלבום. יש גם אופציה לשיבץ אוטומטי אבל נהנינו לעשות את זה בעצמנו.

אז התיישבנו. אני והמתבגרים שלי. וסרקנו את חמש השנים בתוך הקומונה המשפחתית. בקומונה בה כבר לא ברור מי מגדל את מי. מחזקים ומתחזקים לפי התור. עוזרים ונעזרים. והבנו שזכינו בחיים האלה להיות עוד כמה שנים צמודים לאהובים שלנו. והילדים זכו לקבל מהוריי את כל מה שאני קיבלתי ויותר. אשרינו.

‏‏לכידה1

האלבום הגיע תוך מספר ימים בתוך קופסא מקרטון. התאפקתי שלא לפתוח כי הבטחתי לקטנה שאתן לה לעשות את זה. התוצאה היתה איכותית ומרגשת. ספר בכריכה קשה שהוענק להורים שלי באהבה גדולה.

yasminc4albume-20170206

הכתבה נערכה בשיתוף אלבומי