החטאים סרטו של אבי נשר
"החטאים" הוא הסרט המרגש ביותר שראיתי בעת האחרונה, את חלקו האחרון ראיתי דרך מסך דמעותיי. המון יופי יש ביצירה המרגשת הזאת.
הסרט מספר את סיפורן של שתי האחיות ננה ויוספה, יוספה הנקראת ספי (ג׳וי ריגר) היא האחות המוזיקלית סטודנטית באקדמיה למוזיקה שרה ומלחינה, אנו פוגשים אותה לראשונה בעת שהיא שרה סולו על במה בברלין, לאחר המופע בזמן שהיא וחברתה עומדות במבואה נהנות ממגשי האוכל ומתבוננת בגברים הגרמניים, ניגשת אליה אשה תופסת אותה בידה שואלת אם שם אביה הוא מילך וכשספי מאשרת את השם האשה פורצת בצרחות היסטריות וטוענת שהיא בתו של הרוצח. צעקותיה נמוגות רק כאשר בנה מוזיקאי ידוע וחשוב מלווה אותה החוצה משם. הסצינה הזו פותחת תיבת פנדורה, ספי לא מצליחה לשמור את האירוע לעצמה ומשתפת בכך את אחותה ננה. היא האחות הבוגרת (נלי תגר). ננה היא טיפוס שונה לחלוטין מספי, פמיניסטית שמאלנית דעתנית גאונה, היא עובדת בעיתון של בעלה, שמצד אחד כתובים בו כתבות עומק כלכליות ופוליטיות ומצד שני מתפרסמות בו תמונות ערום של נשים והכותרות כולן צועקות פרובוקציה.
מכאן מתחיל מסע של שתי האחיות לגילוי האמת, הן יודעות שאביהן ניצול שואה, הוא מעולם לא דיבר איתן על איך עברו ימיו בזמן המלחמה, אנו מגלים אף שילדותן עברה בצלו של אב קשה, כנראה שאף הייתה אלימות שהופנתה לאחות הבוגרת לננה. ננה בטוחה בכל ליבה שאביה חטא חטאים גדולים ולכן אין הוא מספר את קורותיו בזמן השואה.
יש סצנה בסרט המופיעה כהדהוד למחשבותיה של ננה בה האב עונה בקשיחות ובחוסר אמפטיה למטופל שלא שילם את חשבונו, האב הוא רופא גניקולוג וחדר הטיפולים הכיסא, המכשירים הרפואיים, מוצגים באופן קר, מנותק, אין שום חמימות בחדרו של הרופא.
השנה היא שנת 1977 ימים סוערים עוברים על ישראל, את ערב המהפך המפורסם אנו עוברים בביתה של ננה חבריה כולם שרויים בתדהמה, ובצער, אולם האחיות נמצאות במקום תודעתי אחר, הן עסוקות בהיסטוריה של אביהן, בחייה של ננה שעוברים משבר.
הסרט מלווה את הגילוי והשינוי שעוברת המשפחה הגרעינית של שתי האחיות והוריהן, הבית האמיד שדייריו משכילים, שהאקלים הביתי כנראה לא היה חף משתיקות, מאלימות אולי לא מתפרצת אולם כזאת שתמיד עלולה להתפרץ, הבית הזה נמצא בתהליך של שינוי גדול, ואנו הצופים מלווים זאת.
יש בסרט רמיזות לרומן שמתפתח או לא בין המוזיקאי הפולני/גרמני המפורסם זו שאמו צעקה על ספי ובין ספי המוזיקאית המוכשרת. יש מסע שהיא עורכת לוורשה, לא וורשה של היום המשמשת אבן שואבת לכל ההיפסטרים בסביבה, וורשה של שנת 77, אולם אין ספק שאבי נשר מעביר לנו בהצלחה מרובה את האווירה השוררת בוורשה, את הרמזים למה שהיא תהפוך להיות, סצנת המוזיקה החיה, הריקודים, השתייה, אין ספק שוורשה שבסרט היא בדרך להיות מה שהיא היום.
זהו סרט נהדר, השחקנים כולם נפלאים דורון תבורי וויבגניה דודינה כהוריהם של האחיות מרשימים ביותר, המוזיקה בסרט משמעותית ויפיפייה ובעלת חשיבות לעלילה.
הסרט מבוסס על סיפורן האמיתי של האחיות אלה מילך-שריף ושוש אביגל, בראיון שנערך עם אבי נשר לאחר ההקרנה הוא סיפר שמה שהצית את דמיונו וגרם לו לרצות לעשות את הסרט הזה הייתה דמותה של שוש אביגל, האישה הפמיניסטית, החזקה והחכמה בטרוף.
זה סרט כל כך ישראלי, עם זיכרון השואה ועם המהפך של שנת 77 ועם בואו של סאדת לישראל באותה השנה ויחד עם זאת הוא כל כך אוניברסלי עם הסודות המשפחתיים עם היחסים והאהבה העזה בין האחיות, עם הקשיים שהחיים מזמנים לנו ועם הכמיהה הבלתי נלאית למוזיקה ולאומנות ליופי ולחמלה.
זהו סרט יפה יפה מרגש ומעניין, רוצו לראות.
