החופש נשאר בידינו

על ספרו של יהלי סובול "דמי מפתח" מאת יהלי סובול, זמורה-ביתן, 2006.

ספר על ספרים – זה טוב. ספר על מישהו שאוהב ספרים – זה מצוין. אבל לא רק על זה. איתן, גיבור הספר של יהלי סובול הוא ספרן. מין ספרן אפור כזה, חסר אמביציות. הוא לא יודע מה לעשות עם נשים, אבל לאורך הספר הוא מסתדר, אפילו מצוין. הוא מקבל הרבה עזרה. הוא קורא ושומע מוסיקה. זה מה שהוא עושה, זה מה שהוא אוהב. נראה תחילה ששום דבר אחר לא מעניין אותו, אך הידע שלו משרת באופן מפתיע דברים מעשיים. זה גורם נחת. כן, לפי יהלי סובול, הידע איננו מיותר בעולמנו. הידע כאן לא מצטייר בתור שיגעון של בן אדם בלתי מעשיים ומרחפים שמבלים את כל זמנם בין מדפי הספרים המאובקים.
למשל, איתן נהנה מחברתה הלילית של ורד כי הוא מנדב מתוך ידיעותיו. "נדמה לי שיש הקבלה בין הפגישות שלנו לבין תהיות ביבליוגרפיות שעולות אצלה בעקבות לימודיה", מעיד הגיבור. זאת שיטה מקורית להשיג בחורות.

ובכלל, לאנטי-גיבור של "דמי מפתח" יש דעות. הוא לא נחבא אל הכלים כפי שיכול היה להצטייר על פי חזותו. הוא אולי לא מראה את זה, אך הוא לא מגמד את עצמו אל מול החברים של ורד בניו יורק שמציגים את עצמם כאנשי העולם הגדול.
בעזרת הידע האנציקלופדי שלו גיבור הספר משתלט במהירות על כל נושא וכל תחום. לכן הוא מוצא די בקלות דרך "לממש רווחים" ולמכור בלא היסוסים רבים ספר נדיר שאספנים רודפים אחריו לסוחר ספרים ועתיקות מבוסס ומרשים בניו יורק.
לאיתן יש לו גם הומור. והרבה. ובלי זה כמובן אין ספר טוב. "דמי מפתח" הוא ספר שצחוק למשוגעי הניו אייג' התל אביביים בלי מרירות ובלי ביקורת. כך גם לגבי השמאלנים השרופים. הוא לא מחווה דעה פוליטית. וזה כל כך מרענן! משחרר ממש! החופש נשאר בידינו, הקוראים. חופש עצום ובימינו נדיר. לא, שום דבר לא ברור על פי יהלי סובול.