ב-5 במרס לפני חמישים שנה בדיוק מתה המשוררת אנה אחמטובה. למרות כל תלאותיה היא חייתה חיים ארוכים ואף זכתה להנות מהקרה רשמית בזקנתה. לנוכח הביוגרפיה הטראגית שלה, רווית הצער, ניתן היה לחשוב שהיה לה אופי קודר ומר. אבל ידוע שאחמטובה הייתה אדם חברותי, אהבה לשתות, דבר שנהוג לעשות בחברה, והיה לה חוש הומור חריף ועוקצני.
קוֹרנֵיי צ'וּקוֹבְסְקי, חוקר ספרות וסופר, כותב בזיכרונותיו שהיא נטתה לבדחנות אירונית עוקצנית, ושבאופן משונה הומור לגלגני השתלב אצלה בטוב לב וחמימות. בכתביה לא רבים הם דברי סרקאזם ואירוניה, אך צ'וקבסקי מעיד שבעל פה נידבה שפע בדיחות דעת.
הוא מספר על מקרה אופייני: "בא אליה משטוקהולם אדון שוודי מכובד ששקד על מחקר מדעי על שירתה. כעבור יום-יומיים שאלו את אחמטובה אם מה שאמר על יצירתה היה לרוחה. ואנה מייד השיבה: "לא ראיתי מימי חולצה צחורה כזאת כמו זו שלבש. אנחנו כאן נלחמנו, עשינו מהפכה, סבלנו מסחור ורעב, ושוב נלחמנו, והשוודים במשך כל השנים האלה כ-ב-סו, כיבסו וג-ה-צו את החולצה הזאת…" היא הדגשה בהתמשכות מתנגנת את המילים האחרונות. היה נדמה שברגעים אלה קולה ביטא את כל היחס שלה לרעיונות של האורח מן הארץ הרחוקה".
לקרוא עוד על שיריה וגם לשמוע אותם בשתי השפות היכנסו לקישור :
http://goo.gl/qFv3cD
לשירה רוסית בעברית היכנסו לקישור : http://goo.gl/lj6Gyr
www.mirielitvak.com
www.alife.co.il
facebook: סופרת זיכרונות – מירי ליטווק
