החבר הראשון שלי נפטר אתמול, לזכרו

אז מה אם עברו כמעט 40 שנה? אהבה ראשונה היא אהבה ראשונה

יום שישי בצהריים ואני בהכנות אחרונות לפני  יציאה  לבית היוצר בנמל תל אביב להשקה של ספר שירה חדש, ספר שציוריי מעטרים אותו.  השמחה כפולה ומכופלת, מעבר ליצירות שלי שמשתתפות בספר, מדובר בספר שהוא מחווה לשירה העברית, ומי שמכיר אותי יודע..אלתרמן שלונסקי ופן..זה אני !

הודעה שהגיעה מחברת ילדות ששלמה נפטר שיתקה אותי. הדם אזל מהגוף

וקפאתי.

הוא היה החבר הראשון שלי,  הייתי בת 16, וכמדומני שגם אני הייתי החברה הראשונה שלו. מעל לשנה היינו יחד .

רצתי לאלבומים הישנים (תמונות אמיתיות לא בנייד) ומצאתי מספר תמונות של מי שהיה היפה של הקריה, והיה החבר שלי.

הוריי לא השתגעו על הסיפור, הוא היה גדול ממני. ואז, בזמנים ההם לפני כמעט 40 שנה זה לא ככ עבר בשקט. אבל באהבה כמו באהבה נשארנו יחד.  החברות הטובות שלי מהכיתה מירי טרז לאה וציפי היו "הכיסוי" שלי בכל פעם שהלכתי אליו. זוכרת טיול לתל אביב, הפלגה בירקון ועוד מעט מאד פרטים. אבל הכי זוכרת שהוא היה היפה של הקריה, והוא אהב אותי.

לא זוכרת למה זה נגמר איך ומתי, עשרות שנים עברו ואני כבר מזמן לא גרה באותה עיר ולמיטב זכרוני לא פגשתי אותו לפחות 30 שנה.  ובכל זאת, משהו צבט בי.  הבטן התהפכה לי על מותו של חבר,  גבר צעיר שנפטר מהמחלה הארורה  השאיר אישה ילדים משפחה וחיים שלמים, והשאיר גם אותי תוהה ועצובה.

לא מכירה את אשתו וילדיו  ולא את עולמו בכל השנים הרבות הללו שעברו, ובכל זאת רוצה לחבק אותם ולהשתתף בצערם על האובדן הגדול שלהם, ובאיזשהו מקום גם על אהבת נעוריי.

שלמה יפרח

יהי זכרו ברוך