אף פעם לא הסתכלתי על הבית שלי כבית אחר…. תמיד ידענו לכבד אמונות של כולם, שגעונות של כולם ולהשאר בשלנו….
אז אנחנו לא ממש מקפידים על כשרות (אפשר לומר שממש לא!), ואנחנו אוכלים גם מצות בפסח (כמויות המצברייט שהכנתי…) וכשיש מישהו דתי אצלנו (לפעמים) אנחנו דואגים שיהיו גם דברים כשרים. אבל הבנים אוהבים כל מיני דברים טעימים כמו חזה עוף מטוגן בחמאה ובעשבי טיבול, סנדביץ עסיסי עם פסטרמה וגבינ"צ, שלא לדבר על קנוח של גלידה טעימה (לא פרווה) אחרי ארוחת צהריים…
היום פגשתי שכנה שלנו במדרגות, שראתה אותי עם הבאגטים (טריים טריים ומריחים נהדר). היא ספרה שאצלה השנה- לא פשוט. מה יכול להיות לא פשוט בבית של קיבוצניקית לשעבר? אפילו ביום כיפור חצי בית אוכל וחצי צם. מסתבר שלבנה הגדול יש חברה ששומרת על כשרות בפסח. טוב, אין בעיה- בטח יש לכם מצות. לא, זה לא רק זה- הכלים לא מספיק כשרים, והיא אוכלת רק מכלים חד פעמיים. ובכלל, יש קטעים.
פתאום חשבתי לעצמי, מה יקרה אם זה יהיה אצלי? מילא לדאוג שיהיה אוכל כשר (ולשלם עליו יותר) אבל כלים חד פעמיים? מה, המדיח החדש שלי שעובד שעתיים ומבריק כל כך יפה את הכל, כבר לא מספיק טוב? ומה אחר כך: כלים לחלב ולבשר? כאילו, דא….? ובכלל זה כל כך מוזר: לשמור ולא לאכול חמץ אבל לנסוע בשבת ובחג, לצאת ולבלות?
נראה קצת מוזר הבחירות שלפעמים עושים. מקווה שבניי היקרים ידעו לבחור להם קצת אחרת. ומצד שני- אולי אני אצטרך לדעת ולהתפשר. האם יהיה מוצדק בכלל לריב על זה? לדבר על זה בכלל? האם לא יותר פשוט לכבד האחד את השני, עם כל השגעונות???
חג שמח וכשר (למי ששומר…)
