הזמן קצר למלחמות מיותרות

אשתו עשתה לו את המוות.
היא לא הסכימה לתת לו גט בשום אופן.
ברחה לחו"ל ונלחמה בו בכל דרך אפשרית.
הגענו איתו לכל הערכאות האפשריות,
קיבלנו היתר נישואין, הגשנו תביעת נזיקין,
וסוף סוף לאחר שנים רבות של מלחמות
התקבל הגט המיוחל.

זה היה המקרה של צחי,
איש מקסים שהיה מסורב גט
(אנחנו שומעים רבות על נשים מסורבות גט
אבל יש גם לא מעט גברים כאלה)
עברו מאז ארבע שנים.
והנה היום קיבלתי ממנו בוואטסאפ מודעת אבל.
מסתבר שגרושתו נפטרה.
ושוב זה היכה בי:
כמה אנשים מבזבזים את החיים שלהם
על מלחמות מיותרות
שרק גורמות סבל מתמשך
ולא מבינים שהחיים כל כך קצרים…
אם רק ידעה שמספר שנים לאחר מכן תלך לבית עולמה
האם היתה מנהלת את כל המלחמה הזו?
האם לא היה עדיף לה לחיות
את שנותיה האחרונות בשקט ובשלווה
במקום במלחמות משפטיות מיותרות?
אין אדם שיודע כמה זמן נקצב לו בעולם הזה.
אין לנו שליטה על משך חיינו.
אבל יש לנו בהחלט שליטה
על איך אנחנו מתכוונים לחיות אותם.
על מה להוציא את האנרגיות והכוחות,
ואיזו מורשת להשאיר אחרינו.
עו"ד צפית קצובר-דיבון
צפית קצובר-דיבון, עורכת דין לענייני משפחה מזה כ-25 שנה, מנהלת מחלקת דיני משפחה במשרד דיבון ושות'. בבלוג זה אשתף אתכן בחוויותיי מאחורי הקלעים של עולם המשפט ודיני המשפחה בישראל. מומחית בכלל דיני המשפחה, לרבות: ענייני גירושין, משמורת, רכוש, ייצוג בבתי משפט ובבתי הדין הרבניים, ירושות וצוואות. בנוסף, מגשרת מקצועית מוסמכת ע"י לשכת עורכי הדין. נשואה ואמא ל-5 ילדים, מתגוררת בפתח תקווה.