טריסטן קמפבל סטודנט אמריקאי מקבל בסיום לימודיו ע"י שליח מכתב הנמסר לו בדירתו .במכתב מופיע מידע העשוי לשנות את חייו של טריסטן בצירוף מספר הטלפון של מר ג"פ פּריצ'רד, פרקליט ממשרד עורכי דין לונדוני. בשיחת טלפון עם פריצ'רד הוא מגלה כי יתכן והוא היורש של צוואה שנכתבה לפני 80 שנה.הוא נוסע לאנגליה לפגישה במשרד עורכי הדין שם הוא שומע על מטפס הרים אנגלי בשם אשלי וולסינגהם, אשר נספה בשנת 1924 במהלך ניסיון לכבוש את פסגת הר האוורסט. וולסינגהם הוריש את הונו לאהובתו לשעבר, אימוג'ן סוֹמז-אנדרסון, אולם איש לא הגיע לדרוש את העיזבון. מידע חדש שיש בידיו של מר ג"פ פּריצ'רד מלמד שייתכן שטריסטן הוא היורש החוקי. לרשותו של טריסטן פחות מחודשיים להמציא את המסמכים הדרושים להוכחת מעמדו כיורש. טריסטן מתחיל במסע בארכיונים בלונדון, עובר בשדות הקרב בסוֹם שבצרפת, ומגיע עד לפיורדים באיסלנד על מנת להביא הוכחות שהוא אכן היורש. במהלך מסעו הוא משחזר את סיפור פרשת אהבתם האסורה של הזוג על רקע מלחמת העולם הראשונה ואת הניסיונות הבריטיים הראשונים לכבוש את פסגת האוורסט. במסע הוא פוגש את מיריי, צרפתייה מסתורית המאמינה כי במסעו של טריסטן טמונות משמעויות שהוא טרם הבין.
ג'סטין גו מביא בספרו שתי עלילות מקבילות הקשורות אחת בשניה. האחת מתארת את מסעו של טריסטן להבאת ההוכחות שהוא היורש של הרכוש אותו השאיר וולסינגהם. והשניה מתארת את סיפור אהבתם וקורותיהם של וולסינגהם ואימוג'ן בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, שנות המלחמה והשנים שאחרי המלחמה. העלילה בנויה פרקים לסירוגין המתארים את שתי העלילות.
טריסטן רודף אחרי ההוכחות שהוא אכן היורש ואני הרגשתי שאני מלווה אותו בהתרגשות במסעו ,שמחה עם כל הוכחה ועדות חדשה שהוא מגלה על סיפורם של וולסינגהם ו אימוג'ן ומתאכזבת כאשר למרות הממצאים לא בטוח שהוא יצליח להוכיח את הקשרים הנחוצים. יש בעלילה מעט מוטיב של מתח המתבטא במרדפו של טריסטן אחרי העבר כדי להשיג הוכחות , ואחרי הזמן שיש לו כדי להשיג את אותן הוכחות שיאשרו שהוא אכן היורש.
העלילה המקבילה המתארת את חייהם של וולסינגהם ואימוג'ן מבחינתי היה אפשר לקצר אותה. תיאורי הקרבות ושדה הקרב ממש העיקו עלי ומצאתי את עצמי מדלגת עליהם. לדעתי הם אינם מוסיפים לעלילה וממש מיותרים. ההתנהלות של אימוג'ן לפעמים הכעיסה אותי. מצד אחד היא מצטיירת כדמות אמיצה העומדת על שלה לעיתים אף נגד מוסכמות החברה באותה עת אך מצד שני כאשר היא כבר מקבלת החלטה היא אינה יודעת להשלים ולקבל את התוצאות בעקבות ההחלטות שקיבלה ואז היא מתבכיינת ומגיבה כילדה קטנה.
העלילה היא עלילה רומנטית ואחד המסרים העולים ממנה מאד חזק זה נושא הבחירות שאנחנו עושים בחיים. לאן הן מובילות אותנו, כיצד הן משפיעות עלינו ועל חיינו ואיך אנחנו מתמודדים עם ההחלטות והבחירות שעשינו. טריסטן בוחר לצאת למסע בו הוא מגלה את ההיסטוריה של משפחתו החלטה שבתחילה מונעת מהרצון לקבל את הירושה שתעזור לו בחיים בהמשך הוא משנה את ההחלטה ועושה בחירות חדשות .כדי לא לקלקל למי שטרם קרא את הספר לא אספר מה היתה הבחירה שעשה ,לדעתי הוא התמודד באומץ עם הבחירה הזו.גם וולסינגהם ממשיך עד הסוף עם הבחירות שבחייו ומתמודד עם התוצאות אך אימוג'ן לעומתם בוחרת מהלכים בחיים אינה מתמודדת איתם לי זה המחיש שלא כל מי שמצטייר בעינינו כאדם אמיץ המתמודד עם בחירותיו בחיים הוא אכן כזה.היבט נוסף שעולה מהלילה היא תחושת החמצה והפספוס מה שמעצים גם את המסר כי לא תמיד ניתן לרדוף אחרי הזמן . הזמן הוא דבר חמקמק ,זמן שחולף אינו חוזר ומרדף אחריו לפעמים הוא חסר תכלית. הדברים בולטים במיוחד בתיאור מערכת היחסים בין וולסינגהם ואימוג'ן , מרדפו של טריסטן אחרי הוכחות, מערכת יחסיו עם מיריי ובתיאור המפגש של טריסטן באיסלנד. מפגש שמתואר בצורה עמומה ולי היה חסר תיאור קצת ברור מי הדמות ומה היה אך יתכן כי התיאור העמום והשארת הרבה מקום לדמיון הקורא מעצים ומגביר תחושת ההחמצה והפספוס.
הסוף של הספר לא שיגרתי לרוב אנחנו מצפים לסוף מאושר אך כאן הרגשתי תחושת אכזבה ותחושה של שזה סוף ללא סוף. במחשבה שנייה אולי מטרת הסוף היא להדגיש לנו הקוראים כמה הזמן הוא חמקמק וצריך לנצל את רגעי החיים כאשר הם מתרחשים כי הם לא חוזרים. המרדף אחרי הזמן הוא כמו מרדף אחרי "הזנב של עצמנו"
הספר כתוב טוב, אבל לדעתי כפי שהזכרתי היה אפשר לקצר חלק ממנו. אהבתי את השילוב בין העבר להווה. המסר העולה חזק מהסיפור הוא כי ניתן לנו החופש לבחור, האומץ הוא להתמודד עם תוצאות הבחירה והזמן הוא מרכיב חשוב בכל המשוואה.
קראתי, חוויתי נהנתי ואני ממליצה.
