בכל פעם כאשר מדברים על שוויון מגדרי , אני נזכרת בסרטון של הילדים והמבוגרים הרצים, אלו שהבמאי שואל את הנשים איך בנות רצות והן מצידן מראות את כל ההבניות המגדריות שנחרטו שם לאורך השנים, כאשר שואלים את אותה השאלה את הילדים אין ספק בכלל- הם פשוט רצים.
כמה עבודת תיקון יש עוד לפנינו, דוגמא נהדרת לכך אפשר לראות בחברת התעופה וירג'ין אטלנטיק שפותחת במיזם משותף עם המותג Barbie מיזם המעודד ילדות לחלום, לחלום ולא לקבע את ההזדמנויות הטמונות בעולם בחוץ במסגרת. במסגרת שיתוף הפעולה ייצרה החברה סדרה של בובות מעולם התעופה, בעלות מבני גוף שונים ונעליים שטוחות בסטירה לסטילטו המוכרות, חורף קיץ הן תמיד שם.
האם אדוות ה me too נשמעת גם כאן?
ההזדמנויות הטמונות בשיח המגוון על האפשרות של פריצת גבולות השתיקה, העשייה המהותית שמאפשרת להביא לידי ביטוי את הילדה הרצה כפי שהיא רצה, האם גם החברות התחילו להבין את ההזדמנויות העסקיות והשיווקיות או תולדה אמיתית של מציאות מתעצבת?
השת"פ אינו רק צעד שיווקי בעולם המתחדש והמדבר שוויון אלא צעד נרחב בשינוי של מדיניות החברה. אחד מהסמלים האייקוניים אשר קישטו את המטוסים בעשורים האחרונים, סמל המבוסס על דמות של נערות הפין-אפ משנות ה 40 הוחלף בדמויות מגוונות, נעשה ניסיון ליצירת איזון שווה בין המינים בתפקידי ניהול, שכר וכל התפיסה באופן כללי.
ואני לא יכולה שלא לתהות האם כל הצעד הזה, אינו חיבור של שתי חברות מסחריות שהבינו את הכוח הטמון ביכולת השיווק של הרעיון, אך יחד עם זאת אני אומרת אם הן הבינו את הכח שלהן יחד לעזור ליצור עיצוב חדש, להעביר מסר כחברות בעלות מותג חזק ולהשפיע על עיצוב פני החברה, אז למה לא.
אז האם הזדמנות לשינוי או גימיק מסחרי?
וכן, קו ישראל לונדון נפתח בסוף החודש רגע לפני ארוחת החג ואת המתנות אפשר לקנות בלונדון.