הו רב חובל

התקווה נמוגה מתייבשת תחת כובד המציאות החדשה, אבל היא עדיין עקשנית שכמותה לא מוותרת

שיר לשלום

הו רב חובל ,קברניט שלי, סופה כבר שככה

אל הנמל שבעת קרבות חותרת ספינתך .

זרי פרחים, פעמונים המון אדם צוהל

כאשר ספינת הקרב שלך קרבה על הנמל.

אבוי ליבי ליבי ליבי

הו כתם דם שותת

באשר רב החובל שלי

צונח קר ומת

מתי שהוא במהלך השבועות האלה לפני עשרים שנה . שהיו אינטנסיביים ומלאים כל כך בפרטים רגשות מחשבות , ומידע המון מידע . שמעתי מישהו אומר למישהו אחר איפה שהוא  שאנחנו חייבים להבין שהרצח הזה , אינו דומה כלל לרצח קנדי . 

בזמנו הייתי אז סטודנטית צעירה ( הו לאן נעלמו ימים אלו) ידעתי מעט   על ההיסטוריה האמריקאית וכמו רבים ידעתי , דבר אחד על רציחות של אישים חשובים,  שכל אמריקאי שחי בשנות השישים ידע וזכר בדיוק היכן היה ומה עשתה כאשר הודיעו שהנשיא  קנדי נרצח. אפילו אבי ז"ל סיפר לי פעמים רבות איך שמע על הרצח בטרנזיסטור הישן  שהיה לו . לכן הזיכרון שנצרב במוחי , הרגע הזה בו שמעתי על ההתנקשות , ושבו הבנתי שהכל השתנה פה , חיברה אותי לרצח קנדי וכמו רבים אני מניחה חשבתי הנה גם אצלנו היה "רצח קנדי" ואז אותו מישהו אמר "לא!!"  , רצח קנדי אינו דומה כלל , למעשה רצח רבין דומה לרצח לינקולן , שהיה רצח פוליטי מובהק שבא בעקבות קרע עמוק בחברה האמריקאית . קרע שעדיין בער בחברה באמריקה לאחר מלחמת האזרחים  ואז התחלתי להבין מה קרה לנו ומה עוד עלול לקרות לנו .

אבל ביננו , לא רציתי להאמין לא באמת, לא רציתי להאמין  שאנחנו על  רכבת מטורפת השועטת על  עבר מלחמת אזרחים , על עבר קריסה מוחלטת של המדינה היחידה שאני יכולה לקרוא לה בית , המקום היחיד שבאמת אכפת לי מה קורה בו . ראיתי את ההסלמה , את השנאה שממלאת את לבבות הילדים משני הצדדים . את הדור שנולד וגדל למציאות אלימה מדממת. ראיתי את  התקווה נמוגה מתייבשת תחת כובד המציאות החדשה תחת חוסר האמון תחת הכעס הכאב והפחד . אבל היא עדיין עקשנית שכמותה הבהבה לא מוותרת , שנה אחר שנה נאחזת באנשים שמאמינים בה שמאמינים כי יש דרך לחיות פה ביחד . והמשכתי להיאחז בה.

אני עדיין שומרת עליה , על התקווה , גם אחרי עשרים שנה גם כאשר נראה שהרכבת מתקרבת לתחנה הסופית שלה , או שאולי כבר שהגיעה אליה בחריקת בלמים צורמת .גם כאשר  שאני מריחה את ריח המלחמה באוויר, את טעם הדם ,את הקריסה לתוך הכאוס של מלחמת אזרחים .  אני לא מוותרת אליה . ואולי אני פשוט מנסה לנחם את עצמי שככה צריך להיות שגם אמריקה החזקה שכל כך בטוחה בדמוקרטיה שלה, הייתה צריכה להתחשל באש ודם של אזרחיה שפנו האחד נגד השני . וכי רק אחרי שנים הצליחו להבין כי הקפטן שבגבורה הנהיג את הספינה כנגד רצונם של רבים מבני עמו , הפך לאחד מעמודי התווך של המדינה לאחד מאבות האומה שכל ילד מכיר ויודע מי היה מה עשה ואיך מצא את מותו.

נכון האמריקאים לא נלחמו על חייהם ( אלא על דרך חייהם , על זכויות היסוד שלהם ועל חייהם של האנשים אשר שלטו עליהם ) נכון מי שעומד מולנו אינו רוצה לחיות אתנו ואנחנו לא איתם ( גם הדרום  באמריקה– חלקו עד היום- לא רצה להיות חלק מהאומה המאוחדת ) . הכל נכון ואף יותר  ועוד יותר גרוע ועוד יותר מדמם ( אם כי השבר בארצות הברית היה עצום ולא היה בית בלי קורבנות )  אבל המלחמה  המתרגשת עלינו תהייה פנימית, תהייה ביננו בין האזרחים  ותקבע האם אנחנו אפיזודה חולפת או שנשאר לעתיד הרחוק חזקים יותר ברורים יותר החלטיים יותר  . כי לאף אחד פה אין באמת מקום אחר לחיות בו .

 רבין

  • השיר "הו רב חובל" נכתב ע"י וולט ויטמן לזכרו של אברהם לינקולן ותורגם לאחר רצח יצחק רבין ע"י נעמי שמר

סיפורי הדרור
בגיל 42. יצאתי למסע ... עם ארבעים נשים מופלאות. אחת מהן אמרה לי אם את כותבת אם יש לך מה להגיד לכי לסלונה... מאז סלונה ואני עברנו המון תהפוכות. אבל עדין אני כותבת. ועדין יש לי מה להגיד אז אני פה ומקווה שאתן רוצות להקשיב.