כל הורה רוצה שילדיו יגדלו עם תחושת מסוגלות. קול פנימי שיזכיר להם את האמונה בעצמם ויעורר בהם בטחון. בהקשר של לידות זה כמעט ולא קורה. למה שלא נטמיע תחושת מסוגלות ובטחון מגיל צעיר וניתן לבנות שלנו את הבסיס הטוב ביותר ללידה טובה, בדיוק כמו בכל תחום אחר? ולא רק בבנות מדובר, גם לבנים יש תפקיד משמעותי בלידה כמי שילוו את בנות זוגן וישפיעו על החוויה. אז מה עושים?
קודם כל חשוב להבין שאמונות נוצרות מגיל צעיר והן אחראיות להתנהגויות ולתגובות האוטומטיות המנהלות כ- 95% מחיינו הבוגרים. כשהאמונה מקדמת הכל נפלא, אבל מה קורה כשנוצרת אמונה מגבילה? חישבו על ילד ששואל את הוריו כיצד הגיע לעולם, או ילדה שבמקרה שומעת על הלידה של אחיה שזה עתה נולד. חישבו על מתבגרות ומתבגרים שרוצים לשמוע על הלידות של בני המשפחה.
ילדים שמים לב לשפת הגוף, לאינטונציה ולמילים. אלו יוצרות בתוכם אמונות על לידה, לטוב או לרע. כשחוויית הלידה חיובית, סביר שתהיה הלימה בין שפת הגוף, האינטונציה והמילים, כזו שתעביר מסר חיובי ותגדיל את הסיכוי של הבנות שלנו להגיע ללידה שלהן בתחושת רוגע ובטחון שנים אחרי. מסר כזה גם יגדיל את הסיכוי של הבנים להיות מלווים רגועים, סומכים ותומכים. כל אלו הם בסיס הכרחי ללידה זורמת וטובה.
כשחוויית הלידה אינה חיובית, אנחנו עשויים להעביר לילדים מסר שלילי או סותר, כזה שמבסס אמונות שליליות ומגבילות שבבוא העת גורמות לפחדים מהלידה. בהיעדר התייחסות הולמת, מתן מענה לפחדים ושינוי האמונה שבבסיסם, הם גורמים לגוף האישה להתכווץ בלידה ומגבירים את הסיכוי להתערבויות. הם גם גורמים לבן הזוג המלווה להפגין לחץ שמשפיע על היולדת.
לאחרונה ליוויתי אישה לקראת לידה ראשונה עם פחד מקרעים. שאלתי מה שמעה בבית על לידות והיא סיפרה שהיה רק משפט אחד שחזר על עצמו במהלך השנים ותמיד נאמר בהומור: ״אחותך קרעה אותי ואת כבר התגלשת״. לי זה היה ברור. המילה ״קרעה״ היא הרי כל כך חזקה. אמה וודאי לא התכוונה לגרום לקושי וכלל לא היתה מודעת לכוח הטמון במילה, אלא שאותה אישה קלטה את המסר הסמוי והלא סמוי. כילדה נוצרה בתוכה האמונה שבלידה ראשונה נקרעים, וכאישה האמונה יצרה פחד עצום מהלידה ושיבשה את חייה במהלך ההריון.
לאחר הגילוי עבדנו על האמונה ויצרנו אפשרויות בחירה. הבאנו הוכחות נגד לאמונה שלה והיא גילתה שיש המון נשים שחוות לידה ראשונה ללא קרעים. היא קיבלה כלים ולקחה אחריות, יישמה ועשתה כל שביכולתה כדי לעזור לעצמה. לקראת מועד הלידה כבר לא נותר זכר לאמונה הישנה ששיבשה את חייה. הפחד שחוותה התפוגג. היא האמינה בכל ליבה שהיא יכולה ללדת בלידה ראשונה ללא קרעים, וכך היה!
הרבה ילדות וילדים סופגים בבית מסרים שליליים על לידה, מבלי שנאמר להם שאצלם יכול להיות אחרת. אם יתמזל מזלם להיחשף בעתיד לסיפורי לידה טובים, קיים סיכוי שיאמינו שחוויה טובה אפשרית גם עבורם, אבל מה יקרה אם לא???
לכן, אני מציעה לשתף את הילדים מתוך מודעות לשפת הגוף, לאינטונציה ולמילים שאתם בוחרים. שאלו את עצמכם במה הייתם רוצים שהילדים יאמינו, איך תוכלו לנטוע בהם בטחון גם אם החוויה שלכם אינה חיובית, והאם יש בדברים שתספרו להם משהו שעשוי להגביל אותם בלידות שיחוו או ילוו. עזרו להם ליצור חוויה עתידית טובה יותר.
אשמח לשמוע בתגובות על ניסיונכם מהלידות שלכם או על דרכי תקשורת מועילות שמצאתם מול הילדים בהקשר הזה.