הופ הופ טרללה חגגתי גם השנה

מכירים את אלה שחוגגים/ות יומולדת באקסטרים? שחייבים לחגוג להם, לפאר ולשבח אותם ביום ההולדת כמעט כמו שחוגגים למלכת אנגליה? שזה המועד הכי חשוב להם בשנה, קודש הקודשים המקודש ולא ברור לנו מדוע ולמה לעזאזל אנחנו נבחרנו להמנות על מעגל החברים/ות הנדרש לחגוג ולציין עבורם את המועד הזה בכל דרך ? אז אני מאלה.

גדלתי על ברכי הביג אישיו מיומולדת: מחדר מקושט בבלונים בעת היקיצה בבוקר, פרחים, טלפונים של ברכות, המון מתנות, ארוחת ערב במסעדה חגיגית בערב היומולדת וחלילה לא לאחריו וכמובן אפטר פארטי בבית הכולל קינוח שווה, יין, ברכות קונפטי, הפרחת יונים ומה לא. אבוי למי שהעז/ה לשכוח את התאריך, שחל באמצע החופש הגדול יש לציין כאן,שכן הוא/היא לא זכו יותר להכלל בקבוצת חבריי.
ביום הולדתי ה-30, קצת אחרי שפייסבוק לקח על עצמן את האחריות לקצת מהענקת תשומת הלב אותה דרשתי לקבל ביום הולדתי, קיבלתי החלטה שתמנע ממני אכזבות עתידיות ותדרוש ממני שלא להפיק לעצמי מסיבות וחגיגות חוצות ערים והיא לבלות את ימי ההולדת שלי בחו"ל. הקפדתי לדבוק בהחלטה עד כמה שיכלתי בהתאם להתחייבויות קודמות שהיו לי. מתוך ההרגל הזה, השתרש לו מנהג חדש: חגיגות אפטר יום הולדת של כמעט חודש אחרי, עם כל מי שהתעקשו לציין את המועד ולחגוג איתי את היום הכל כך חשוב הזה והבלתי נתפס הזה, יום הולדתי.
במסגרת חודש קבלת המתנות באפטר היום הולדת, לפני שנתיים, זכיתי לקבל את המתנה הגדולה ביותר- הנס שלי- בעלי היום. אחת הסיבות שלדעתי גרמו לו להשאר היא העובדה שחגיגת יום ההולדת שלי נחסכה ממנו עד לשנה לאחר מכן, שכבר היינו מאורסים לקראת חתונה ולא ממש היה לו לאן לברוח כשהבין מה הן דרישות ההפקה ותשומת הלב העצומות שאני דורשת, גם אם פחות מפעם.
למענה של האמת הפנימית שלי והזכרון הפוקד אותי מדיי פעם, חשוב לציין את היוצא מן הכלל: בחור שיצאתי איתו בתחילת שנות השלושים, שהתחיל להפנים כמה שבועות לפני מועד יום ההולדת ממעגל חבריי הקרוב, שהוא יצטרך לארגן לי הפקה ולהתייחס לתאריך הזה בכובד ראש ועם המון מחשבה,מה גם ששהייה מעבר לים ו/או במקום הרחוק ממנו פיזית לא הייתה בתכנון והוא כל כך נבהל שחוץ מלהוריד לי את הירח, הוא עשה הכל כולל הכל, מה שגרם לי כמובן לעשות את ההפך: להפרד ממנו.
ביום הולדתי השנה, הנס שלי ארגן לי יום כיף שהיה ממש כיף ומתאים, שהיה בו את השקט והרוגע שכל כך הייתי צריכה אחרי שנה מלאה ברגשות, באתגרים, עומס ומה לא. יחד עם הברכות והאיחולים הבלתי נגמרים בכל כלי תקשורת אפשרי וחודש חגיגות האפטר המתוכנן, גיבשתי את התובנה שאני צריכה לנסות ולחגוג את עובדת היותי בכל יום ,כי השנה הזו לימדה אותי שבאמת אין לדעת מה יוליד המחר.

לחיות כל יום כאילו הוא יום הולדתנו,מינוס הציפייה (של המצפים מביננו ואני בראשם), לתשומת לב ולברכות מהסובבים אותנו אבל כן עם התחושה הטובה, המיוחדת והעילאית שיום ההולדת מביא איתו ועם הכרת התודה על כל מנת חלקנו. אני מאחלת לעצמי לשמר בכל יום את תחושת האהבה, הייחודיות וההתלהבות שרובנו ובעיקר חוגגי האקסטרים כמוני, זוכים לה ביום ההולדת.

mitbalgeret80
מיתבלגרת = בלוגרית+ מתבגרת אמנם כבר לא מתבגרת בגיל אך מפנטזת על התבגרות בעולם הבלוגים. בת 38 כמעט, עצמאית בלב בנפש ובתחום המקצועי, אוהבת את החיים והם מחזירים לי אהבה לרוב.