הוונדר וומן של פורים

השנה 2020 יום האישה הבינלאומי נחגג בצמידות לפורים .שתי גיבורות המגילה יכולות למלא את תפקידן כגיבורות על של הפמניזם -ושתי בהתנגדותה למלך ואסתר בנשיותה והמניפולציות שלה . שתיהן מלמדות אותנו על עצמאות ,עמדות כוח , התמודדות עם החפצה , ונשיות .

prodimage_43350תפקידן של הנשים בפורים :

הוונדר וומן של פורים

"אסתר ושתי וכוח נשי "– בין פורים ויום האישה/ד"ר מיכל שחר

רצה המקרה או פור הגורל אם תרצו, שיום האישה הבין לאומי ב 8 במרץ נחגג בסמיכות לפורים. צירוף זה מאפשר לנו לעמוד על הקשר בין השניים ולחגוג את חודש אדר כחודש פמיניזם יהודי.

​מגילת אסתר מביאה לנו את סיפורן של שתי מלכות שעמדו אל מול מלכן – האחת באמירת לא נחרץו השנייה בהסכמה בערמומיות, בריצוי, ובתחנונים.

 האחת מגורשת, השנייה מקבלת את מבוקשה ומצילה את עמה. אפשר לקרוא את סיפורן של שתי נשי חזקות אלו כמייצגות שתי תפיסות של המושג "אישה" ודרכן להתבונן במה בעצם אומר לנו יום האישה.

שתי – המלכה

ותמאן המלכה ושתי לבוא

את דמותה של ושתי ניתן לראות כסמל למצבן של נשים ברחבי העולם. הופעתה הקצרה וההרואית במגילה, הלא המהדהד שלה והמחיר אותו היא משלמת עליו, קוראים לנו לעצור ולהקדיש זמן ומחשבה למבנה החברתי הלא שוויוני בו אנחנו חיים.

במציאות שלנו המלכה אינה שווה למלך כי נשים אינן שוות לגברים – הן מרוויחות פחות, נמצאות פחות בעמדות כוח והשפעה, וחשופות להחפצה ואלימות מצד גברים.

קולה של ושתי הוא קולן של נשים הרוצות להיות עצמאיות ושוות לגברים בכל מובן. זהו קול חשוב מאין כמוהו ויש לנו מחויבות חברתית לשמוע אותו לא רק ביום האישה אלא כל יום, בכל שעה.

כל איש שורר בביתו 

חוסר השוויון המגדרי בא לידי ביטוי לא רק במציאות הסטטיסטית אלא בכך שכתרבות אנחנו מעריכים יותר את עולם הערכים והתכונות הגברי (כלומר אלו שהיסטורית אנחנו מייחסים לגברים) יותר מאשר את זה הנשי.

למשל אנחנו מעריכים רציונאליות יותר מאשר אמוציונאליות ומתגמלים הרבה יותר אנשים העושים עבודה רציונאליות באופייה כמדע וטכנולוגיה מאשר עבודה רגשית כחינוך וטיפול.

כפועל יוצא הממשלה שלנו מקדמת תכניות לעידוד בנות למדעים, אבל אין תכניות לעידוד בנים להיות מורים, גננים או עובדים סוציאליים, למרות הפערים המגדריים האדירים והנחיצות של גברים בתחומים הללו.

לא רק בתוך עולם העבודה יש פערים. עולם העבודה כולו מוערך יותר מאשר עולם הבית והמשפחה. כשאנחנו חושבים על הגשמה עצמית רובנו חושבים על מימוש מקצועי, ולא על להיות ההורים הכי טובים שאנחנו יכולים להיות, והמבנה של שוק העבודה שלנו משקף זאת.

למעשה אפשר לומר שזה המחסום העיקרי העומד בפני שוויון מגדרי. מבחינה פורמאלית הסרנו את כל החסמים המונעים מנשים לעלות ולתפוס חצי מעמדות המפתח בחברה, בפוליטיקה, באקדמיה, בעולם העסקים.

אך בפועל בעולמות הגבריים הללו ממשיכים לשלוט גברים. פתחנו את הדלת, אבל החדר עדיין מלא בגברים ונשים צריכות להיאבק בכל כוחן בשביל להיכנס ולדחוק את הגברים החוצה. ככל שעולה הדרגה כך זה נהיה יותר קשה.

 

תקציר הפרקים הקודמים במגילה –ושתי

ניזכר בפרטי סיפור הפתיחה: אחשוורוש – מלך טיפוסי של ימי האימפריות העתיקות, המנהל חיי כח, רהב ושחץ – עורך משתה ענק בארמונו כדי להראות "את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו".

ביום השביעי של המשתה המיוחד שנועד לבני שושן הבירה, כטוב לבו ביין, אומר אחשוורוש לשבעת סריסיו "להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא".-

חשיבות הבגד….להוכחת יופיה…

אך ושתי ממאנת. מיאונה של ושתי הוא למעשה הפעולה הדרמטית הראשונה בסיפורנו, החריגה הראשונה מסדר הדברים הקיים.

בנוסף, הוא גם הנקודה בה המגילה מתחילה לגעת בענייננו – סוגיית מעמד האשה ועצמאותה.

לפי חז"ל, סירובה לבוא למשתה כלל לא נבע מהסלידה להופיע בעירום – דבר זה רק היווה הזדמנות עבורה להפגין את יופיה – אלא מכך שבדיוק באותו שעה פרחה בה צרעת (או לפי גירסה אחרת, צמח לה זנב, וכמובן ששתי הגרסאות צופנות סוד הצריך עיון)

לפי תיאור זה, ושתי מהווה מודל שלילי של נשיות גם בלי קשר למידת ההצלחה של מרדה.

לפנינו התקוממותה של אישה דעתנית ובעלת "דעות חופשיות" נגד הממסד הגברי הסובב אותה.

ושתי, עוד לפני אסתר, היא ה-whistleblower   ה 'רועשת ברעשן') הראשונה, החושפת כי משהו רקוב בממלכת פרס, וקול הנפץ של סירובה הוא ההדק המזניק את דהירת המגילה קדימה ושתי לא מוכנה לקחת חלק במנהגים…

ממוכן מזהה כי המרד שלפניו הוא במיטב המסורת של האקטיביזם הפוליטי השמאלני לפיו "האישי הוא פוליטי": "לא על המלך לבדו עוותה ושתי המלכה", "והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר שמעו את דבר המלכה", וכו'.בעצם הסירוב שלה מהווה ושתי מודל לחיקוי עבור כל נשות הממלכה …

 אם לא יטופל המרד בתקיפות הנדרשת, יועצו של המלך ממוכן מסביר , הוא יחולל מהפכה פמיניסטית ברחבי הממלכה שתעמיד בסכנה את המשטר הפטריארכלי כולו.

ובואו נשים גם לב שלצד הביטוי החוזר על עצמו מספר פעמים במגילה "דבר המלך", מופיע כאן "דבר המלכה" כשם קוד למהפכה שוושתי מאיימת לחולל.

 

אם תרצו הפמנזים התחיל עוד בימי המגילה !

 

 

ברבות הזמן שוככת חמתו של אחשוורוש – אך את ושתי אין להשיב.

כאשר יוצאים פקידי המלך לחפש עבורו אשה אחרת, הם נזהרים שלא לחזור על טעויות העבר, ומחפשים דמות הפוכה – אשה כנועה וצייתנית שתשמש מופת לרעיה נאמנה ברחבי הממלכה.

 

למרבה ההפתעה, מכל הנשים שהם מקבצים, מי שנושאת חן בעיניהם יותר מכל ונבחרת להיות אשת המלך היא דווקא אישה יהודיה: הדסה, היא אסתר.

ותלבש אסתר מלכות

 

סוס טרויאני בארמון :

אסתר, כפי שהיא מגיעה לארמון, נדמית בהתחלה כעונה בדיוק על ציפיות הפקידות הפטריארכלית של אחשוורוש: היא אשה צייתנית, שאינה מעיזה פנים או מורדת, ומשתפת פעולה עם שוביה.

 

מעל הכל, אסתר היא אשה שקטה: היא אינה מבקשת בקשות, אינה מתעקשת לדבר בלשון עמה נגד החוק, ולמעשה, כך נראה, כלל אינה פוצה את פיה.

 

שתיקה מה היא מלמדת אותנו בשפת הגוף? כניעה?בחינה?

הפעולה הראשונה המיוחסת לה לאחר שלושה פעלים סבילים ("ותלקח… ותיטב… ותשא חסד") הוא אי-הדיבור: "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה"

מכלה כזו, סמוכים ובטוחים הפקידים, לא נשקפת כל סכנה של קול נשי מרדני שיהפוך את סדרי הארמון.

טוויסט בעלילה:

אלא שכידוע לנו, לאחשוורוש, ממוכן ושאר פקידי הארמון נכונה הפתעה גדולה: היהודיה השקטה והכנועה מתגלה כלא פחות מסוס טרויאני, המגניב לתוך היכל הפטריארכליות שלהם כוח נשי המערער את סדרי הארמון, מביא למפלתו של ראש שריו ומסכל את תוכניתו.

אכן, לא רק לגברים מסביבה נכונה הפתעה: אף אסתר עצמה צריכה לגלות כי גנוזים בה כוחות של אמונה ושל ביטוי שהיא מעולם לא ידעה על קיומם.

ברגע האמת, כאשר מרדכי מיידע אותה על אודות המתרחש וקורא לה "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת",מתחוללת באסתר תמורה עמוקה, היא שמה קץ לשתיקתה, שמה את נפשה בכפה ומשמיעה את קולה ברמה.

דמותה של אסתר היא מורכבת ולמעשה היא הדמות היחידה במגילה העוברת שינוי עמוק. בתחילת המגילה היא המודל לאישה הכנועה – כזו  העולה לגדולה בזכות יופייה ונשארת כפופה לגברים השליטים בחייה – מרדכי ואחשוראש.

אך כאשר היא מתחילה להבין מקומה בתוך הדרמה המתחוללת סביבה, את הכוח שיש לה ואת האחריות שבאה איתו מתחולל בה שינוי המתבטא במילים "ותלבש אסתר מלכות".

אז היא עוברת מתפקיד פאסיבי ולאקטיבי ומצווה על מרדכי לכנוס את כל היהודים ולצום. מול עמה פנימה, אסתר לוקחת את עמדת המלכות החזקה הדומה לזו שניסתה לקחת ושתי.

אך בניגוד לושתי, כאשר אסתר באה לעמוד מול המלך היא עושה זאת מתוך עמדתה כאישה הכפופה לכוחו ופועלת בדרכים נשיות להשיג את מבוקשה – בצורה עדינה, עקיפה, ואולי אפילו קצת מפתה ומעל הכל, היא יוצרת את הסיטואציה בה היא יכולה להביא את החולשה שלה ושל עמה בפני המלך – ונותנת לו לפתור את הבעיה.

במבט ראשון, בטח מנקודת מבט פמיניסטית אנחנו זעים בכסא באי נוחות נוכח צורת ההתנהלות הזו המשאירה את הסדר הפטריארכי על כנו.

ובאמת עם כל ה"נהפוך הוא" של גורל היהודים, מצבן של הנשים לא השתפר בסוף המגילה ולא במשך מאות שנים לאחר מכן.

במילים אחרות, אסתר מתגלה כמסוכנת לארמון הגברי עוד יותר מושתי קודמתה. אפשר אפילו לומר שאסתר היא מעין גלגול של ושתי, המצליח לעשות – או לפחות מתחיל להצליח – את מה שזו ניסתה ונכשלה: למאן לקבל את גזירות המלך כגזירות גורל, לעמוד מולן ולהפכן על פיהן.

הנשיות היהודית שאסתר מגלמת, מסתבר, אינה מתמצה בפסוקים ובמימרות הנ"ל אודות כפיפותה של האשה לבעלה וחובתה לציית לו.

כפי ששמה רומז, רב בה הנסתר על הגלוי, וכאשר הנסתר הופך לגלוי הוא מסוגל להפך לגמרי את הסדר המעמדי.

בשפת הגוף אנו למדים רבות מהנסתר – שפת הגוף מלמדת אותנו רבות יותר ממה שאומרות המילים.

מרידתה של אסתר במערכת הגברית בתוכה היא פועלת מדודה באופן שאינו שובר את כליה.

מצד אחד היא בפירוש מורדת – היא באה אל המלך "אשר לא כדת", כלומר נגד חוקי המשחק – אך מצד שני היא עושה זאת מבלי לשבור לגמרי את החוקים.

 היא משדרת למערכת הגברית שהיא לא מתכוונת לקעקע את יסודותיה ולמוטט אותה, אלא לפעול במסגרתה, ובכך מצליחה לחדור אליה ולשנותה.

החבל הדק בו מהלכת אסתר מתבטא למשל בנכונותה לעשות בדיוק מה שנגזר בעקבות מרד ושתי: לתת יקר לבעלה ולדבר בלשונו, לשון הממסד הגברי.

שוב ושוב היא אומרת "אם מצאתי חן בעיני המלך ואם על המלך טוב", ופעמיים היא מזמינה משתה – תחביבו המרכזי של אחשורוש. אך התנהגות זו, שלכאורה היא חנפנית ומתרצה מאין כמוהי, מאפשרת לאסתר לחשוף לראשונה את מה שהסתירה כל הזמן, את עמה ואת מולדתה: "כי נמכרנו עמי ואני".

הנכונות לדבר בלשון הארמון מאפשרת לאסתר להשמיע את קולה ולגלות.

מעל הכל, הטקטיקה הנבונה של אסתר מומחשת באופן סמלי בנגיעתה בראש השרביט של אחשורוש כאשר היא באה בפעם הראשונה לחצרו.

השרביט הוא כמובן סמלה המובהק של המלוכה הגברית.

כאשר נוגעת אסתר בראשו היא בה-בעת מאששת את הממסד שסביבה, ונוקטת בצעד הראשון לערערו.

כריעתה למרגלותיו היא-היא המאפשרת לה לחתור תחתיו.כדי לעלות צריך לעיתים להתכופף

—     שרביט בשפת הגוף כסמל למעמד

 vashti-car אך במבט שני אפשר לראות שדמותה של אסתר אומרת לנו משהו עמוק יותר. היא מפנה את תשומת ליבנו אל האישה לא כמציאות סטטיסטית, אלא כאידיאל אנושי, אל הכוח הגלום ברגישות, בעדינות, בתלות ההדדית ובכל אותן תכונות נשיות.

גם אישה נשית ,עדינה יכולה לעשות מהפכות גדולות

 במילים אחרות אסתר אומרת לנו  שיום האישה הוא לא רק היום של הנשים, אלא הוא גם יומה של הנשיות – יום שבו אנחנו יכולים לחגוג ולהעלות על נס את כל אותן תכונות שהתרבות שלנו ואנחנו מייחסים לנשים.

 

נהפוך הוא

זו הזדמנות להיזכר שאם אנחנו רוצים חברה שוויונית באמת אנחנו צרכים לתת לכולם, לגברים ולנשים את האפשרות והמוטיבציה לבטא בחייהם גם את התכונות הנשיות – בין אם זה בבחירת קריירה (ו-מעניין שאפילו השפה שלנו מסלילה את הגנן הגבר לעבודה פיזית בגינה ולא עבודה רגשית בגן הילדים)  או בביטוי של רגשות, אכפתיות, תלות הדדית וחולשה.

באווירת החג מספיק אם נדמיין איך יראה עולם שבו באמת יתהפכו היוצרות, שבו נאמין, שמורות וגננות עושות עבודה לא פחות חשובה מעובדי הייטק (ולא רק כמס שפתיים אלא גם בשכר)? שבו נעריך את מי שיוצא לאסוף את הילד בגן לא פחות מאשר את מי שנשאר שעות נוספות? שבו נצביע לפוליטיקאי שמביע חמלה לא פחות מאשר לזה שמביע עוצמה?

המלך אחשוורוש הציע לאסתר עד חצי המלכות. כמה אנחנו מציעים לה?

 

מתוך השתיקה יוצאים הקולות הרמים והעוצמתיים ביותר

שיר שנכתב על ידי

365 ימי האישה

הביטי במראה

ותחגגי את היותך

החזיקי במכחול

וציירי את כל כולך

השילי נעלייך

ורקדי את כל גופך

 

עוצמה בלתי נלאית

שמחה שלעיתים מוחבאת

חייכי את חייך

כי את אחת ויחידה

 

חבקי בזרועותייך

את מי שהנך

קדשי בשמחה את רמ"ח אברייך

תאהבי את עצמך בכל ימייך

 

 

 

הביטי לשמים

ולעולם לא להתייאש

כי את האש

וגם המים

ואת גם האדמה

תחגגי את כל חייך

זו היא לא ההקדמה

נפלאות מראה עינייך

לא יתנו לך להחוויר

את האור של העולם

החמצן והאוויר

 

בזכותך עולמך ,נינוח ובטוח

את הלב, ההיגיון ,החומר והרוח

כבדי את כולך כל יום ולא רק בלחישה

עבורך כל יום בשנה –הוא יום האישה !