הנה שיר, שקיבלתי, על כאב, אהבה והקשר לפילה ומשמעותה, שהיא לא סתם חיה אדירה ומדהימה, אלא בעלת משמעות שניתן ללמד ממנה הרבה, במיוחד אנו חיות האדם, תוך תקווה שיום יבוא ומחיית האדם, נהפוך ונהיה לאדם, שלא צריך עור של פילה כמובן…
הוא קרא לי פילה
נעלבתי עד עמקי נשמתי
אמנם איני כביום שהכרנו, אך מפה ועד לכנות אותי פילה?
הוא היה המום
האינך יודעת מהי פילה, תמה?
הפילה היא מנהיגת העדר, היא נושאת את כולם, בלעדיה אין דבר,
הוא כתב על רגשותיו, על אהבתו
את דעותיו ומחשבתיו
וביקש שאכתוב את רגשותי וכאבי גם…
האינו יודע שלפילה יש עור של פיל?
הוא חזק כלפי חוץ ומשאיר, את הכל טמון בפנים,
שגם אם, לבה שלה נשבר, הרסיסים אינם פורצים החוצה לעולם…
ועל מה אכתוב?
על חומות שבניתי כנגד העולם?
על שאין בי אימון בכולם?
על שלא אתאכזב עוד לעולם?
או על הסליחה
לכולם…
ואת אהבתי אותו, אין לי צורך לחלוק עם איש
ממש כמו הפילה, מנהיגת העדר, כמובן…