בוא נדבר אתה ואני – אנס פרטי שלי …

זה קרה גם לי פעם…..ורציתי לומר לך אנס פרטי שלי…..
כמה פעמים אנחנו שומעים וקוראים בכלי התקשורת על עוד מעשי זוועה – על אונס פשוט כי לא היה מה לעשות והיא נראתה לא רע, כמה פעמים אנחנו שייכים לקוראים ולשומעים ומצקצקים שפתיים כי אצלנו זה לא יקרה… ..זה קרה וקורה דווקא כי אנחנו מאמינים שאצלנו זה לא….

בחורה עם מחשב נייד

ראיתי היום מישהו בחולצת משבצות ושיער מתולתל – הוא הלך לקראתי, לכיוון שלי ואני מהר מאד הבטתי ימינה ושמאלה לוודא שאני לא לבד שם, שיש עוד אנשים, ותאמין לי שעברו מאז לא מעט שנים. שנים על ציר של זמן מקלות על הכאב, נכון – אבל לא משכיחים לגמריי. יש מרכז לנפגעות שעוזר המון, שיש פסיכולוגים שמתמחים בטראומה, שיש…..נכון – וכולם משתדלים, באמת מאד משתדלים, אבל מרכז לייצורים דוחי אדם עדיין לא המציאו. את הזכרון לא למדו למחוק לחלוטין, גם במחשב…..תמיד ישארו שבבים  קטנים שאפשר יהיה לשחזר איתם……..אם נרצה וגם אם לא.
בית כלא היה מלון עבורך. וחדרים של בתי סוהר דומים לסוויטות של בתי מלון לייצורים דוחי אדם שכמותך, לצערי המאד גדול ישנה נוסחא מתמטית שאומרת : אונס=  X שנים, מעשה מגונה=מספר אחר של שנים….. .- אתה מבין? הדבר החולני הזה, ה"קשר" הזה יהיה מדוד לעד בנוסחאות מתמטיות . מדוד גם  העונש: 5 שנים בפועל היו שוות לשלוש שנים וקצת למי שהתנהג מצויין (אנסים ידועים בהתנהגות מופלאה)……ואחר כך, יכולת להמשיך בחייך, אולי בלי תעודת יושר, עניין פעוט, עניין של מה בכך. ביננו, עכשיו תקופה של אבטלה אז גם עם תעודת יושר קשה למצוא עבודה.
נכון, אתה לא חייב לי ממש כלום, אתה צודק, ובכל זאת אני לא יודעת איך אתה קם בבוקר היום או תקום מחר, תסתכל על עצמך בראי ( סתם לידיעה, יש בתא כלא – ראי? ) איך אתה שורד בשלום עם עצמך, אתה שהיית  מולי ,אצלי ובתוכי (ואולי רק היה זה חלק ממשחק מצויין שאתה מתפקד בו כל כך טוב….)  בחרת להעלם כמו שפן עלוב, כמו מי שאין לו מחר או אתמול, כמו שהמוסר והוא לא חיים בכפיפה אחת.  מזל (לפעמים טוב שיש מזל…..) שהמשטרה מצאה אותך , גם אם זה לא ממש היה בכוונה….לפעמים דברים לא-רעים קורים על הדרך..
אני יודעת שזה כתב האשמה חמור מעין כמותו – אבל מה??? הוא לא נכתב ממקום של כעס, הוא נכתב ממקום של בוז, כח ושליטה, אבל שליטה שלי !! ואתה? יצור נבזה, עלוב וחלש.נטול כח ושליטה.
מותר לי, מותר לי כי אתה היית אחראי להתרסקות הזו באותו זמן. להרגשה הזולה,תחושת הגועל, הרגשת הפלישה למקום שלי, חסרת האונים, כואבת, צורבת בבשר החי. אתה הוא זה שערער לי את מה שהייתי עד אז, עד אותה שעת צהריים – אתה הוא זה שהקשה עלי להאמין ראשית בעצמי ,בכוחי וביכולותיי. לא רק בבני אדם. הקשה עליי בחברויות, בדיאלוגים, , באמונות שלי.באנשים כבני אדם, כבני אדם טובים.
עצוב לי שעל משהו, משהו כללי  אני נותנת לך קרדיט – שפן קטן ועלוב. אבל אתה יודע מה? שמרתי את הקלף המנצח מאחורי הגב – לא נתתי לך את הקרדיט לכל החיים, נתתי לך קרדיט לתקופה מסויימת, ואחר כך למדתי מהתחלה כמו תינוק לאהוב את עצמי, להאמין בי, בכוחי, ביכולותיי  ולאט לאט למדתי גם אהבות אחרות. טובות, שקטות, נינוחות, סוערות, שומרות, עוטפות וטובות.
זה לא הפך אותך לשפן קטן פחות. ייצור דוחה שכמותך. טוב שאתה היית שם, נעול בתא הזה עם הסורגים אני מקווה מאד שסרסו אותך,שסרסו את  האמונה והתקווה שלך שאתה אולי במקרה ובטעות גבר. אני מקווה שאת זה ואותך סרסו.
תאמין לי שאילו הייתי בנאדם קטנוני , הייתי אומרת שאתה משחק בבני אדם,  אני כמעט בטוחה שאתה לא מסוגל ו/או לא רוצה לנהל מערכות יחסים  ,אתה נכה בלב ובנשמה (אם יש לך כאלה), אתה פחדן מכדי לעשות את זה, מכדי להתמודד עם העולם בדרך נורמטיבית ולכן אתה בוחר בדרך הזו, אתה בטח נדהם (ואולי לא….) ומשוכנע שמחקתי אותך מזמן מהזכרון הפרטי שלי אבל לצערי אתה חלק בזוי ברפרטואר שלי.  מה שעשית, הזוועה שלקחת עליה זכות, הדרך שפלשת בברוטליות  שאין לה מספיק מילים שיכולות לתאר אותה – הייתה זו טעות  מוסרית שאתה תצטרך לחיות איתה כל ימי חייך, וכל פעם שתביט במראה תראה את הדמות הבזויה, העלובה שנאלצה להשתמש בכח כדי לנסות להשיג סוג של מגע גם אם זה בדרך פושעת (למרות ששכחתי שהמילה מוסר או הקוד המוסרי ואתה לא ממש דרים בכפיפה אחת…..)
אתה הייצור היחידי שיצטרך לחיות עם עצמו היום, אתמול ומחר, בשבילך, אני מקווה שאתה תעלב, תכעס, תשפיל את מה שנשאר ממך,  ולעולם לא תוכל לחיות בשלום  עם עצמך –  תן לי רק לומר לך שאתה חרא של ייצור שמשחק ברגשות, בתחושות, ובסיטואציות קשות שאנשים מתמודדים איתם, ואתה לא משחק "פייר פליי", ובכלל…..החייים הם לא משחק, אתה הפכת אותם למשהו בלתי ברור, נטול גבולות ונטול גבריות.
ייצור דוחה שכמוך – אתה אפילו לא היית ראוי לדיאלוג הזה. ואולי השתיקה שלא אפשרה לך להשחיל רבע אות או מילה הייתה חלק קטן מהכוח הענק שיש לי היום – לקחתי ממך את זכות הדיבור והתגובה. אתה אפילו לא יכול לבקש סליחה !!!
זה היה החלק  שאני בחרתי שיהיה שלך בדיאלוג הזה – השתיקה.