ההיסטוריה העלובה של משפחת פסטרנק/דורון שנער
The Sordid History of the Pasternak History Family/Doron Shinar
עריכה: תמר ביאליק.
הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2018
286 עמ'.
"היא אוחזת בידיה מידע לגבי הכיוון המדויק, כמו גם המרחק המדויק, לאוצר של סבא. זה היה הסוד, בה"א הידיעה. הסוד בעניין האוצר." (עמ' 17).
תקציר הספר משך אותי לקרוא, אבל בסופו של דבר התאכזבתי. נהניתי מאוד מהחצי הראשון של הספר, אבל החל מהחצי השני הוא התחיל להיות משעמם, היו קטעים שחזרו על עצמם, ההנאה שהפקתי מהתחלת הספר ירדה ככל שהמשכתי לקרוא, וכל מה שנשאר היה להגיע לחלק על האוצר.
משפחת פסטרנק, היא משפחה שלא מתפקדת כמו משפחה רגילה. סב המשפחה – פאבל, הוא הדון בבית הכלא, מי שתחת חסותו, מוגן כך שאפילו שערה לא נופלת מראשו.
מוישיק, בעלה של לאה פסטרנק, נכנס לכלא לתמיד לאחר שהוא הואשם ברצח והצטרף לאביו פאבל.
ללאה פסטרנק 3 ילדים, כל ילד הגיע מאבא אחר. זאביק הבכור, בריון, דינה היפה ודודי העורך דין של המשפחה. הרי לכל משפחת פשע יש עורך דין, ודודי הוא הבן החכם במשפחה.
סבא פאבל קורא לנכדיו, ולכל אחד בתורו הוא מוסר חלק מהחידה; איפה למצוא את האוצר.
לאה לא עבדה, בעלה ואבי בעלה היו בכלא. היא העדיפה לחיות בדוחק, והעדיפה שכולם יחשבו שהיא מסכנה על מנת לא לשלם קנס וכדומה. מצבה של לאה לא טוב, והיא לא יכולה להתנייד ולצאת מהבניין, מצבה הרפואי הביא אותה לידי מצב בו הדבר היחידי שאיתו היא מתניידת זה כסא הגלגלים, בו היא נעה בין חדר לחדר.
לאה שמרה מטבעות שקיבלה מיעקב שניידר, פאבל הוא זה ששידך ביניהם.
יעקב נהיה המאהב שלה.
1967, הימים הם ימי מלחמה. מלחמת "ששת הימים". העלילה מתרחשת בעיר תל אביב.
לא לכל משפחה יש טלפון, ואם צריך להתקשר למישהו באופן בהול, אז פונים לשכנים או למי שיש טלפון.
הספר מתחיל כאשר גברת לונגמאייר, רואה מהרחוב את שכנתה לאה נתלית מהחלון, חצי גוף בחוץ, גברת לונגמאייר מתקשרת קודם לבנקאי ואז מתקשרת לדודי, להגיד לו מה מצבה של לאה.
דודי מגיע עם אח מתלמד על מנת לטפל באימו, ומגלה דברים שהיא כתבה – "זו רשימת הדברים שאני שונאת".
אהבה לא היתה במשפחה בשום דרך.
במשפחה בה כל אחד שונא את השני, פאבל מנסה לאחד את נכדיו על מנת שהם יפענחו את כתב החידה יחדיו וככה יגיעו לפיתרון.
אחדות בין האחים זה חשוב, וזה הדבר הראשון שאהבתי בספר.
הדבר השני שאהבתי, זאת גברת לונגמאייר, כמה שהיא שכנה שפעילה מאוד בבניין, היא זאת שדואגת לדינה, בין אם זה אוכל או מקלחת חמה, או שהיא דואגת ללאה ותמיד שואלת לשלומה.
כמו שכתבתי למעלה, באתי עם ציפייה, התקציר של הספר על גב הכריכה משך אותי יותר מהכריכה עצמה. היו קטעים ששעממו אותי, הרגשתי שיש קטעים שחוזרים על עצמם, והיו קטעים שהצחיקו אותי מאוד כבר בהתחלת הספר, אבל בסופו של דבר התאכזבתי.
הקריאה לשיקולכם.
"אז ככה: זאביק נולד להיות בריון. דינה תביא חתן עשיר, איזה זקן בעל חנות להנעלה או לדברי סדקית, עדיף ברחוב ראשי, כמובן בעיר העברית הראשונה. ואני? אני נועדתי לפצח את הקודים הסודיים…" (עמ' 59).