מגיל 14 אני מעבירה את חיי בין יוגים. לא כי נולדתי במשפחת יוגים, נהפוך הוא. כבר מאז התחלתי לפסוע בדרך היוגה, ובזכות מסע זה שהיתי רבות בחברת יוגים, במרכזים ואשרמים למיניהם.
במהלך השנים, הבחנתי בהשתנות מסויימת באשר לאופי המראה הפיזי של מתרגלי היוגה. בימים הקדומים, מאסטרים של יוגה היו אנשים חזקים וגמישים מאוד, תכונות שהקנו להם תרגולי האסאנות (תנוחות היוגה) ותרגולי פראנאיאם (נשימות יוגיות מתקדמות), ובו בזמן המראה הכללי של גופם היה רך. ניתן לומר כי יוגי שנראה שרירי ודחוס פיזית היה נדיר בנוף.
כבר בצעירותי תהיתי לגבי התופעה המעניינת ואף פרדוקסאלית זו – למרות התרגולים הפיזיים העמוקים, יוגים לא נראו כמו מתרגלים אחרים שתרגלו בחדרי כושר, או כאלו שהתאמנו בפעילויות ספורט שונות. אף על פי שמבחינת הביצועים הפיזיים היוגים לא נפלו ממתרגלים אחרים, הרכות והרוגע שגופם הקרין היו ההיפוך המוחלט מהאינטנסיביות שקרנה מגופם של אתלטים וספורטאים למיניהם.
עם הזמן, כשחווית התרגול שלי התרחבה ונפתחה למרחבים ששואפים אל מעבר לפרספקטיבה המצומצמת של האגו שלי, שכל מעייניו היה שאהיה מסוגלת לבצע תנוחות יוגה מאתגרות ולעיתים אף קרקסיות, ההבנה ביחס לתופעה הזאת התחילה לחלחל בי.
למעשה, מטרת התרגול הפיזי של היוגים הקדומים היא העצמת הפראנה, האנרגיה הקוסמית בגוף, ולא עיצוב השרירים. ניתן לומר כי פראנה היא הדלק עבור התודעה הגבוהה, אליה היוגה מכוונת, ולא למטרות פיזיות. לכן, הכרחי שהגוף הפיזי יהיה חזק וחסון, גמיש ופתוח כדי להכיל אנרגיה פראנית בתדר גבוה מבלי להסתכן בכך שאנרגיה קוסמית הזו תכלה או תשרוף אותו.
תשומת לבם של היוגים המקוריים, שדרכם נשענת על המסורות העתיקות, לא הוקדשה לשרירים. מטרת תרגוליהם הייתה להזרים אנרגיות לצ'אקרות הגבוהות (מרכזי האנרגיה בגוף), ולא ליצור גוף שרירי בנוי לתלפיות ייצוגי וסקסי.
נקודת המוצא המסורתית היא שתרגול פיזי המתבצע בתודעה גבוהה, יוצר גוף חזק וגמיש, אך בו בזמן התרגול ייעשה ללא מאמץ, משום שמאמץ מכלה את הפראנה. הפראנה המוזרמת לתוך הגוף במשך התרגול משתמרת בזכות פעילות השרירים חסרת המאמץ והופכת לתודעה גבוהה העוטפת כל תא בגופו של היוגי ברכות, שלווה וידיעה קוסמית. הפראנה, אשר מעלה את המודעות בגוף הפיזי, יוצרת יותר (Space) מרחב מאשר חומר בגוף הפיזי, מה שמתבטא במראה לא שגרתי של גוף חזק, גמיש ובריא, אך רך אנרגטית.
מרבית המתרגלים בזמננו מגיעים לתרגול מתוך רצון לשפר את ביצועיהם הגופניים. הם מבקשים להיות מסוגלים לבצע תנוחות מאתגרות, ומתמקדים בעיצוב מראם בהתאם לתפיסה התרבותית ביחס לאידאל השלמות הפיזית, אשר מאדירה גוף בנוי לתלפיות. לכן, במהלך תרגולי היוגה האנרגיה שלהם זורמת בעיקר לשרירים ולא לצ׳אקרות הגבוהות, כך שמתהווה גוף שרירי טיפוסי, דחוס וקפוץ של אנשים שמשקיעים אנרגיה פיזית רבה בתרגולים כמו ספורט, חדר כושר וכו׳.
כאשר הפראנה, האנרגיה הקוסמית מתעוררת בגוף במהלך תרגולי האסאנות, היא פותחת את הגוף, מאפשרת לו להפוך לחזק, גמיש ורך, בעודו נושא בנינוחות תודעה מתבוננת, משוחררת מאחיזת כבלי המציאות.
לעומת זאת, כשאנרגיה פיזית משתחררת מהמערכת ההורמונלית, מהכבד ומהשרירים בעת תרגול מאומץ של תנוחות היוגה, היא יוצרת גוף שרירי וקשיח, הראוי לשאת רק אנרגיה של מיינד רועש, של רצון להוכיח ואחיזה בתפיסת המציאות כמוחלטת.
ככל שהגוף הופך להיות יותר שרירי בעקבות תרגולי היוגה, כך הוא צורך יותר ויותר פראנה למאמץ הפיזי ומרוקן את מרכזי האנרגיה מפראנה. הגוף נהייה יותר דחוס בחומר פיזי על חשבון המרחב לזרימה אנרגטית.
בנוסף, כשהתודעה בתרגולי היוגה נמצאת בשרירים ומתמקדת בביצוע תנוחות מושלמות, האנרגיה שמתעוררת בגוף זורמת בעיקר בצ׳אקרות הנמוכות המעוררות תודעה הישרדותית.
אותה תודעה הישרדותית מבעירה את אש האגו שלנו ולכן הרבה מתרגלים הופכים להיות תחרותיים, אובססיביים עם התרגול הפיזי, ומכורים לתרגולים אינטנסיביים. אובססיה עם הגוף הפיזי מביאה להזדהות איתו כמי שאנחנו, הזדהות שיוצרת פחד הישרדותי מזקנה ומהמוות של הגוף הפיזי. תרגול כזה יוביל לבניית גוף שרירי וקשיח שבסופו של דבר יגרום לשחיקה של הגוף הפיזי כתוצאה מיתר עומס ודחיקה לשוליים של הרחבת התודעה מעבר לאגו.
לעומת זאת, תרגול מודע וחסר מאמץ יאפשר את זרימת הפראנה לצ'אקרות העליונות ויתרום לבניית גוף שרירי אך רך, גמיש ומזדקן בחינניות, למיינד שקט ולחיים שופעים בשלווה ובהירות.
שאקטי מאי
*****************************************************************
שאקטי מאי היא מייסדת מרכז היוגה הבינלאומי פראנה יוגה קולג׳
למצטרפים חדשים חודש ניסיון חינם בפראנה יוגה: goo.gl/zvoThN
מחברת הספר ״Enigma of Self Realization״
למידע על הסדנאות היכנסו לאתר
לתגובות ושאלות אתם מוזמנים לשלוח מייל ל: shaktimhi@gmail.com