הדרכים שעוד נכונו לי

בחורה עם מחשב נייד

עוד 3 חודשים אצא במשלחת התנדבות לבית ספר ובית יתומים בגאנה. משלחת רבת משתתפים וגילאים לשבועיים של פעילות חווייתית, לימודית ומהנה למען הילדים. כן, נשמע חוויה ייחודית ומטורפת. אני עדיין מנסה להבין מה הוביל אותי לקבלת ההחלטה. נכון, מתנדבת בנשמה, אוהבת לטייל ולראות מקומות חדשים, למקסם ביקורים בחו"ל במגע ישיר עם האוכלוסייה – אבל שבועיים של עבודה מאומצת, לינה באכסניה בחדר משותף ולא בטוח שיהיו מים חמים, חיסונים וכדורים, קבוצה של מתנדבים שרובם בני העשרים, עלות השתתפות לא מועטה ו….? אז זהו.

לרוב, אני אישה שקולה המחפשת את האיזון בחיים ולכן הורמו לא מעט גבות. גאנה??? מה יש שם? טיול ספארי או צלמים? התנדבות שם – למה לא פה?  ושאלות שנוסות כל יום מחדש.

את ת'כלס, למה?

כי יצר ההרפתקנות מחלחל בי מדי פעם, כי רוח ההתנדבות פועמת, כי חוויות זה אני וכי יציאה לדרכים חדשות מתבררת כתחביב נוסף. כאן נולד הבלוג.

אז מתחילה. לחיי הדרכים שהיו, שעדיין ושעוד נכונו לי.

טריגר לפוסט הבא…… שביל הבריחה – כמטאפורה?

תמר בדרכים
אישה של מלא דברים בעוצמות שונות. הרבה שיווק, מעט ייננית וצלמת. מחייכת, לא פחות מתנדבת. הרבה שוקולד וקמח לבן בצורות שונות, לא מספיק תיירת. אוהבת....