שמי שרון אילון , בת 39, אמא לשלושה ילדים , קארין בת 7, דניאל בת 4, ודן בן שנה. נשואה לארז.
לפני 10 שנים השתתפתי בתוכנית הריאלטי הראשונה בישראל "קחי אותי שרון" והשאר… היסטוריה.התוכנית ההיא בהחלט הזיזה חיים: חשיפה מטורפת, הכרויות חדשות, שותפות בניהול מסעדה, הפקת אירועים, הנחית תוכנית טלוויזיה ועוד.עשר שנים עמוסות בזוגיות, שלושה ילדים, מנכ"לית עמותת "לב אוהב, ולימודים במכון אדלר ותוכנית טלוויזיה בנושא הורות.
כאן אני אספר על מה שאני עושה היום – יזמות חברתית.
זה התחיל כסוג של תחביב או עיסוק צדדי והפך לתחום התמחות ומקצוע. ייעוד. כן אני יודעת מילה גדולה אבל זאת המילה.על פי המילון: שליחות, תפקיד נעלה.על פי שרון: רעיון, מטרה, אתגר או פרויקט. העשייה שממלאת את ליבי התרגשות כל פעם מחדש.5 שנים שימשתי מנכ"לית עמותת "לב אוהב" התומכת בילדים בסיכון וכיום, מתמקדת ביזום, פיתוח וניהול פרויקטים חברתיים באופן עצמאי.למשל, בפסח האחרון הייתי שותפה להפקתו של הספר "הפסח שלנו" (שפים מובילים שתפו מתכונים של ארוחת החג שלהם) אשר הכנסותיו שמשו לקנית סלי מזון למשפחות נזקקות. הספר מכר יותר מ 30,000 עותקים. בימים אלו עומד לצאת הספר השני, "התחלות מתוקות" עם הקונדיטור דודו אוטמגזין, שכל ההכנסות ממכירתו מיועדות לקידום ילדים בסיכון.
כבר מספר שנים שאני מתכננת ביני לבין עצמי לבנות הרצאה בנושא יזמות חברתית. לא פעם נתבקשתי לדבר על התחום, על החשיבות ועל העשייה שלי במסגרת עמותת "לב אוהב" ובאופן עצמאי. אבל לא יצא לי. כל פעם מסיבה מוצדקת או תרוץ יצירתי כזה או אחר. לפני שנה, אפילו נרשמתי מלאת כוונות טובות לכנס של גיל פרץ על איך להרצות בהצלחה, אבל לא הגעתי אליו בגלל סיבה מוצדקת או תרוץ יצירתי כזה או אחר…
ביום ראשון לפני שבוע הגעתי לכנס של גיל פרץ.
מבחינתי, היום זה ייזכר נקודת ציון בחיי. בסופו, הייתה בידיי טיוטת הרצאה ורעיון לשם. הרגשתי שאני על הגל . בדרכי הביתה, צלצל הטלפון צלצל ועל הקו הייתה חנה ראדו ממשרד הפרסום מקאן אריקסון אשר ספרה לי על מפגש של נשים ממצפה רמון בנושא נשים ויזמות באזור הדרום ב- 1.8. המפגש הוא חלק מהפעילות החלוצית של מקאן אשר פתחו לפני חצי שנה סניף במצפה רמון "מקאן וואלי מתוך מטרה לקדם את המקום, התושבים והעסקים בעשייה אמיתית. עוד לפני שהיא סיימה את דבריה, אמרתי כן. הלב שלי דפק והרגשתי שאני כבר שם . התזמון היה מושלם, שכן אם הייתה מתקשרת בבוקרו של אותו יום, קרוב לודאי שהיתי אומרת לה שאין לי הרצאה מוכנה ושנהיה בקשר, בהזדמנות. אבל היא התקשרה כשיצאתי מהכנס.בסופו של יום, הכול התחבר. הרצון שישב שם, הכנס שהגעתי אליו והשיחה ממקאן. ואני ידעתי שזהו. נגמרו התירוצים. אני לא רוצה לדחות יותר. תהיה הרצאה. אין לי ברירה. התחייבתי.
שוב למדתי שאין קיצורי דרך (גם אם הדרך להרצאה עוברת במצפה רמון), לכל דבר שקורה יש סיבה והדברים הנכונים קורים בזמן. כאן (ובהרצאה) אני אספר על יזמות חברתית כמו שאני תופסת אותה, על חשיבות התחום, על עתידו, על יוזמות ופרויקטים בקיצור, יהיה מעניין.
בינתיים יש לי הרצאה להכין. 1.8 במצפה רמון .
לכו תדעו לאן הדרך תוביל משם.