הדרך בה היא הולכת

דבורה אברמסון נשלחת על ידי מועצת הפועלות בהסתדרות בתחילת שנות השלושים לאסוף כספים מיהודי ארה"ב כדי לסייע בקידום פעילותן החלוצית . מזכיר מישהי ? לא בכדי.

הדרך בה היא הולכת / אפרת ישראלי
הדרך בה היא הולכת
לפני למעלה מ-30 שנה עבדתי כפרילנסרית בהקלדת הקלטות שונות (תמלול שיחות טלפון, ראיונות שונים, ישיבות ועדות בכנסת וכד,). היה מאד מעניין ואלמלא הייתי אמא צעירה ותשושה שעובדת בלילות הייתי גם נהנית מהפיקנטריה שבהאזנה.
אחד הפרוייקטים שהקלדתי היה הקלטת שיחות עם מקורביה של גולדה מאיר (ככל הנראה כהכנה לכתיבת ביוגרפיה או משהו דומה) ובין השאר רואיינו שם בנה המוסיקאי מנחם מאירסון ומזכירתה לו קדר.
הבן סיפר כמובן על הילדות נטולת אמא שחוו בשכונת הפועלים בתל אביב בה התגוררו , על החזרה מבית הספר לבית ריק ולאמא שהיתה תמיד עסוקה בישיבות אין קץ ובפעילות פוליטית עניפה. שהיתה הכל חוץ מאמא.
לו קדר, מזכירתה וחברתה , סיפרה אנקדוטות מהנסיעות המשותפות שלהן. אחת מהן היתה כשהן היו בארה"ב במלון ותכננו לצאת לאירוע בו היתה גולדה אמורה להרצות בפני באי הועידה ובטעות התבלבלה בין השמפו לשמן כלשהו שהיה בתיק הרחצה שלה והיא חפפה את שערה בשמן. התוצאות היו איומות והשעה מאוחרת, כך שגולדה יצאה לאירוע עם איזשהו כיסוי ראש כדי להסתיר את ה"פאשלה". היו עוד סיפורים מרתקים על התנהלותה של הגב' מאיר האנושית שנחקקה בתודעתנו כאישה חזקה, החלטית, עצמאית, נמרצת ודעתנית .
כשנודע לי שאפרת ישראלי כתבה ספר אודות דבורה אברמסון בהשראת פעילותה של גב' גולדה מאיר בשנות השלושים , עת נסעה עם ילדיה לארה"ב כשליחת תנועת הפועלות בפלסטינה כדי לגייס כספים ותרומות למען קידום המפעל הציוני בארץ ישראל ובעיקר את הפועלות השואפות לשויון מלא עם עבודת הגברים בהקמת מדינת היהודים. קיוויתי שהספר יטיל אור על פנים נוספות באישיותה שהצטיירה תמיד כקשוחה ואידאליסטית מדי.
אין ספק שדבורה אברמסון היא בת דמותה של גולדה והשם שונה רק כדי לאפשר לסופרת לגלוש לתיאורים לא מחייבים , מחשש להוצאת דיבה או עיוות ההיסטוריה. כך או כך , הייתי נרגשת כולי לקראת הקריאה, כדי לגלות גולדה אנושית, אמהית, אוהבת ומסורה. במקום זאת מצאתי דמות פלקטית, יהירה, אידאליסטית, די אגואיסטית וקרייריסטית. בימינו אלה לא היתה אשה כזו מעוררת כל מחלוקת, אבל בתקופה ההיא של שנות השלושים כאשר זה לא מכבר ניתנה ברחבי העולם זכות בחירה לנשים ,הן היו עדיין קשורות לבתיהן ותלויות בבני זוגן – מפרנסיהן. אשה שכזו היתה בגדר חריג ודמות מובילה להערצה וכבוד.
גולדה היתה שונה, היא לא היססה להיפרד מבעלה ולקחת את שני ילדיה לשליחות בת שנה באמריקה שהתארכה לשלוש שנים. היא הרחיקה את הילדים מחברת בני גילם בארץ מולדתם וממשפחתם הקרובה כדי לממש את חזונה, וחזון שולחיה. היא ראתה לנגד עיניה בראש וראשונה את המחוייבות שלה לתפקיד שהיא נושאת כשליחת החלוצות בארץ ישראל המשוועות לתרומות כדי להקים מפעלים חקלאיים ואחרים ולבנות את הארץ.
האידאל הוא שהוביל אותה. לא הצלחתי לדלות, ולו גם בין השורות את מה שרציתי לראות. את מי שרציתי לראות.
נאומיה של דבורה בפני הקהלים היהודיים השונים בכל רחבי ארצות הברית היו מרתקים. דיבורה קולח והגיוני ומנוסח היטב, דבר מתוך דבר. ברור לחלוטין שההצלחה המסחררת שלה כנואמת ואקטיביסטית היתה נכס לשולחיה (ולה עצמה להמשך פעילותה הפוליטית, כפי שידוע לנו מן ההסטוריה) .
מעניינות גם האבחנות בין סוגי הקהילות היהודיות בארצות הברית , היחסים ביניהן , יחסן לציונות בכלל ולארץ ישראל בפרט. ברור לחלוטין שליהדות ארצות הברית לא היתה סיבה ממשית לעזוב את סיר הבשר לטובת ארץ ישראל (פלסטינה דאז), החמה והדלה. דרושה היתה אישיות סמכותית מיוחדת במינה שתצליח להוציא מהם את אהבת הארץ ולפחות את התרומה הנדיבה שבאה מצידם כתחליף לעלייתם לארץ.
הספר קריא ביותר ומלא עניין . מלמד פרק מרתק בתקופה ובמקום שלא כל כך מוכר לנו. אני אוהבת כאלה ספרים. שלאחר הקריאה מושכים אותי לקרוא עוד ועוד על הנושאים שנדונו בספר – כמו קהילות יהודיות בארה"ב, פעילות הנשים החלוצות בפלסטינה, נעוריה ובגרותה של גולדה מאיר, מעט על חיי המשפחה שלה וקורטוב מחיי האהבה שלה.
לדעתי זה ספר חשוב, אינו חוטא לדמותה של האשה גדולה שלימים היתה לראש ממשלת ישראל. שמחתי גם לראות שבספר יצא באמזון באנגלית. אני משערת שקהל קוראים רב ומגוון בין דוברי השפה האנגלית יהנו מקריאת פרק זה בהסטוריה של המדינה היהודית טרום הקמתה.
יישר כח, אפרת !