הגיבור הזה הוא אני – לכול האימהות עם ילדים שדבוקים למחשב.

בחורה עם מחשב נייד

הפוסט הזה מוקדש לכול האימהות שמודאגות מהילד ש"כול היום רק משחק משחקי מחשב"

אני חנונית מחשבים, תמיד הייתי.

אני יכולה לשחק משחקי מחשב מהבוקר ועד הערב.

זה התחיל בגיל העשרה ונמשך עד היום במינונים שונים,

בתקופות מסויימות זו הייתה ממש התמכרות

בערך מגיל 28-30 הייתי מכורה למשחק שנקרא world of warcraft

הייתי מגיעה מהעבודה בשש בערב, משחקת עד 1-2 לפנות בוקר וחוזר חלילה.

לי זה לא הפריע לתפקד, אבל אני לא הייתי בת נוער

היו לי חשבונות לשלם, עבודה וכיוב..

אהבתי את הדמות הזאת, המאוד ויזואלית שגידלתי

היא התפתחה וגדלה

היא הצילה את העולם

נתנה לי ליצור קשרים עם מאות אנשים מרחבי העולם (זה משחק חברתי און ליין)

היא לא הייתה תקועה מאחורי שולחן

שום דבר לא הפחיד אותה

והיא בסוף תמיד ניצחה.

מכיוון שזה משחק חברתי שחלק נכבד מהאתגרים היותר גדולים שלו נעשים בקבוצות, זה הגיע למצב שאנשים מכול מיניי מקומות רדפו אחרי/ה להצטרף אליהם.

תחושה מאוד שונה מהחיים הרגילים לא ככה?

בהם ציפית לכול מיניי דברים שלא תמיד קורים

שאת לא תמיד המנצחת

לא תמיד נראית טוב.

פה אין ממש מזל, זה רק יכולת ובעיקר התמדה – אותם דברים שאמורים לגרום לך להיות הגיבורה גם בחיים האמיתיים, לפחות ככה מגדלים אותנו

אין לא יכול יש לא רוצה, יגעת ומצאת תאמין, תתמיד תצליח…

אבל ביננו – זה לא תמיד ככה..

להיות בן נוער, ולפעמים גם מבוגר מלווה בתקופות של תקיעות

שאנחנו לא יודעים לאן ללכת

מה אנחנו מסוגלים ומה לא

שאנחנו נכשלים פה ושם.

אין ספר חוקים שמסביר לך את היכולות והמגבלות שלך

אין איש זקן שאת באה לשאול אותו כול פעם מה לעשות כדי לעלות לשלב הבא.

אין דרקון שאת יודעת שאם תהרגי ייתן לך דירה, או אוטו או אהבה.

וחלק גדול מהדרקונים שאת כן נלחמת בהם את צריכה להלחם בהם לבד.

אני לא אומרת שזה שהילד (או בחלק מהמקרים הבעל) דבוק למחשב זה דבר חיובי כשזה בהגזמה (לא, שעה ואפילו שעתיים ביום זו לא הגזמה זה סתם כיף..)

להפך, זה מעיד עד איזה קושי וצורך בבריחה,

אבל זה לא סמים, ולא אלימות (למרות הפרשנויות) ולא בריחה פיזית.

מה שאומר שאם את מספיק חדת אבחנה כדי לראות את זה קורה למשך יותר מידיי זמן את יכולה לעזור. (שוב לא אם הוא נדבק למשחק למשך כמה שבועות – זה טבעי לחלוטין)

את יכולה לבדוק מה חסר, אולי איזה להציע איזה קורס שיהיה לו מגניב ויתן לו במציאות את הקשרים החברתיים או תחושת ה"כיף" החסרה, אולי אפילו כדי שהילד יסע לטייל קצת (תלוי באיזה גיל הילד) אולי יעוץ אחר.

אבל תזכרו, הוא בסך הכול רוצה להיות הגיבור של הסיפור שלו, גם אם זה מתבטא כרגע בזה שהוא לא עשה שבוע שעורים.