הגברת מתאמנת: שבוע שלישי

שבוע שלישי, ובו שוב איזכור לגלידה וקצת פילוסופיה.

תקציר הפרקים הקודמים: ברוריה שכנעה אותי להתחיל להתעמל. השרירים שלי בתגובה: פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.

אז מה אם בשישי הייתי משותקת? בשבת הלכנו לקטיף תותים. בגלל שהתותים היו בתליה, המעבר בין הערוגות היה צריך להתבצע בהתכופפות, ככה שרשמתי לעצמי שעה וחצי של סקווטים על החשבון. והשרירים, להזכירכן, עדיין משותקים.
מפה לשם הגיע ראשון בערב. בקושי מצליחה לצאת מהאוטו, קושרת על עצמי מד דופק שאני לא יודעת איך מפעילים, ואני, אין לי דופק בכלל. בדוק. יאללה חימום ברעל, קבוצה שלמה של נשים רצות, ורק אני מדדה כמו ברווז בהליכה נמרצת, מתפללת שהשרירים ישתחררו מתישהו במהלך האימון. אחרי החימום היה לנו אימון בנושא סגנון ריצה. סגנון הריצה (תפסיקו לצחוק, גם בהליכה זה חשוב!) הוא מה שעוזר לרצה (או להולכת) לשמור על תנאי אימון שמיטיבים עם הגוף, ושלא גורמים נזק. גורמים כמו איך מורידים את הרגל, גודל הפסיעה וגם איזון בין רגל ימין לרגל שמאל, כולם חשובים בהבטחה של אימון בריא ויעיל. אבל מה אני מקשקשת לכן ביעילות ספורטיבית? תכל'ס כולכן רוצות לדעת איך עשיתי דילוגים בצליעה, ואיך דידיתי בחזרה אחר כך עם קשת של בוקרים ברגליים. איזה מזל שאין תמונות. את האימון חתמה עוד סדרה של אימוני ליבה, או כמו שאני קוראת להם עכשיו באהבה, "שאני ימות".

שני בבוקר. החידה היומית: מאיפה הגיעה העצם הזו, בדיוק לרוחב הגלוטאוס מקסימוס שלי?
היום התפנקתי וקניתי נעליים חדשות. אל תדאגו, אני לא מתכוונת לתת להן להתבלות בריצה, חס ושלום. אלה נעליים לגלידריה.

week3a

שלישי בערב. נועלת הנעליים, עונדת השעון דופק, דוחפת אוזניות לאוזניים כי קונצרט של פאט בון זה הכי חומר לצעידה נמרצת ויוצאת להליכה. התכווצות השרירים נדדה לה מהגלוטאוס לשוקיים. עשיתי כזו הליכה, שמי שהיה מסתכל מהצד היה חושב שאני פורסט גאמפ מהתקופה של הסד ברגליים. טוב שהיה חושך. רק מה הבעיה? שהיה גם קר. אני עוד הייתי בהיי מהחום של היום, ויצאתי בלי סווטשרט, רק עם גופיה. קר. קרררר. לא הצלחתי להתחמם. מצד שני, לפי המד דופק הגעתי לדופק מקסימום רק מהירידה במעלית. יש מצב שהסתכלות במד דופק מעלה אוטומטית את הדופק? אני מקבלת סחרחורת מהמחשבה. בכל מקרה, חזרתי קפואה ותשושה. ללא ספק, אחת ההליכות הגרועות בחיי.

חמישיבבוקרבוקרטוב!
רגע, רגע אחד. זה לא התחיל ככה. זה התחיל בהתעוררות מהשעון ובמדידת הדופק היומית. החדשות הטובות הן שאני כנראה חיה, כי החדשות הרעות הן שאין לי דופק. קפה, צמד תמרים ויאללה לאימון. התכווצות השרירים כנראה מתחילה להרפות. היום אימון הליכה בקצבים משתנים, בשילוב סטים של כח, מהירות וסגנון. זה לא אני המצאתי, זה ברוריה אמרה. מעשית, מדובר בהליכה עם פרקים קצרצרים של ריצה וזוועת מדרגות שכמותה לא ברא השטן. מפה לשם, בקטע שבו היתה לי נשימה לדבר, אז כנראה שביום שלישי היה לי איזה וירוס, וזה שאין לי דופק אומר שאני נכנסת לכושר. אז הרווחתי את עוגת השמרים שלי השבוע? לגמרי הרווחתי.

בתמונה מטה: נטליה ואני עושות שחרור, רגע לפני ששוב התחיל הגשםweek3bצילום: ברוריה בובליל

הפינה הפילוסופית

חמישה סימנים שאת עושה כושר – או שאת בהריון:

  • יש לך כאבים בשרירים משונים בגוף
  • תוקף אותך חשק עז לעוגות, לחמוצים, ולעוגות עם חמוצים
  • את מסתכלת פעמיים ביום על הבטן. במראה. בפרופיל.
  • את קונה בגדים מיוחדים, רק לזה
  • פתאום כולן באותו מצב כמוך וזה הופך לנושא השיחה היחיד

 

לקינוח, פאט בון. הליכה טובה שתהיה לכם!

[youtube YRtwJSCxtQY nolink]

זה הכל להפעם. היו שלום, ונשיקות עם רוז’ מגברת הבלים!

 

∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞ 

 הי! אהבתן מה שקראתן? אתן מוזמנות לעקוב אחריי באופן קבוע, בכפתור “עקוב אחרי” כאן למעלה או בדף הפייסבוק שלי גברת הבלים