הגברת מתאמנת: המירוץ הראשון

ובו אני מסכמת את המירוץ הראשון שלי.

זה פוסט שמיני בסדרה על איך בטעות נכנסתי לכושר. אתן מוזמנות לקרוא את כל הפוסטים הקודמים כאן:

פוסט אפס
שבוע ראשון
שבוע שני
שבוע שלישי
שבוע רביעי
שבוע 5-6
שבוע 7-8

∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞

כמעט חודש עבר מאז המירוץ הראשון שלי. רק עכשיו אני מתיישבת לכתוב ולהבין מה היה שם. איך ומה הרגשתי ומה יקרה מעכשיו והלאה.

המירוץ… המירוץ היה טוב, אני מניחה שאפשר להגיד את זה ככה. יצאנו מהאוטו, ואמרתי לחברה שלי "ואו, תראי כמה ספורטאיות יש פה!" החברה ענתה לי שגם הן מסתכלות עלי וחושבות אותו הדבר. אני? ספורטאית? פפפפפט.

תארו לכן את המראה הבא: רחבת ארועים הומה אדם, דוכני מכירה, דיילות שמחלקות חטיפים, במה מרובת-רמקולים עם מפעילות אירוביות עתירות אנרגיה, צלמים, ובין כולם, אלפי נשים בבגדי ריצה, המאמנות שלהן וגם כמה מאמנים. אני מנחשת שעבור רבות מאוד מהמשתתפות זה היה מירוץ ראשון, כמו לי.

אחרי שמיצינו לגמרי את חוויית הפסטיבל של הארוע, קראו סוף סוף בכריזה לכל הנשים שעומדות לרוץ את מקצה ארבעת הקילומטר. הגענו לנקודת תחילת המירוץ, יחד עם עוד המוני נשים. שריקת הפתיחה, ויוצאות לדרך. התחלתי בהליכה, כמו שתכננתי. לא מאוד מהירה, כי למרות שכולן רצו, היה פקק תנועה שקצת עצר את האנרגיות. אחרי שהפקק השתחרר, יכולתי ליישם את התוכנית שהכנתי לי לפני המירוץ, של הליכה וריצה לסירוגין.

life_run1קרדיט תמונה: מירוץ Life Run

במחשבה לאחור, הייתי שמחה לדעת איפה יש עליות ואיפה יש ירידות לאורך המסלול, ואז אולי הייתי מתכננת את מקטעי הריצה שלי אחרת. בפועל, אני מעריכה שרצתי קילומטר או קילומטר וחצי מתוך הארבעה. לקראת הסוף כבר התחלתי להרגיש את הקרסול הרגיש, אבל כמתבקש במירוצים, בחמישים המטרים האחרונים נתתי את כל מה שהיה לי, והרבצתי רייס, שתכל'ס היה טוב בעיקר למוראל, ולא ממש טוב לשום דבר אחר.

כן. אין לי תמונה של עצמי חוצה את קו הסיום.

אבל יש לי תמונה עם השלט של התור לשירותים! לפעמים אני מצחיקה את עצמי.
life_run

אחרי המירוץ, כמה ימים של מנוחה ואימונים בעוצמה נמוכה. אחר כך התחילו האימונים להתגבר, וברוריה החליפה מהלך. עכשיו, חודש אחרי המירוץ בתל אביב, רצות בכל אימון. לא רק ריצות חימום וריצות טכניקה, אלא ריצות בעוצמות מתגברות וריצות למרחקים שונים. ועל מה כל הריצות האלה? אנחנו מתכוננות למירוץ הבא, הוא מירוץ הלילה של באר שבע, שיתקיים בעוד שבועיים.

אני, אני שומרת על קצב מתון. הקרסול שלי נראה שהחלים, ואני לא מתכוונת לפצוע אותו שוב. רצה את כל מה שמוקצב באימון, לאט ובטוח. מאימון לאימון אני מרגישה שאני מסוגלת לקצת יותר, והיום אני כבר יכולה לרוץ שני קילומטר ורבע בלי לעצור. לא רע בשביל פדלאת הכושר הלקוי שאני.

אבל למירוץ בבאר שבע אני לא נרשמת. זה לא משרת את המטרות שלי כרגע. תבינו, המירוץ הראשון, היתה לו מטרה ברורה. אני משתתפת בארוע, עושה כמיטב יכולתי, מתגברת על הפחד מכל עניין הריצה ומסמנת וי על אלמנט המירוץ הראשון. עכשיו, כבר לא מדובר במירוץ ראשון יותר. אין טעם להירשם למירוץ שאני לא יכולה לרוץ אותו לכל האורך. בואו נודה על האמת, אם הולכות באמצע, זה לא באמת מירוץ. אז אני לוקחת לי את הזמן, מתאמנת בקצב שעושה לי טוב נפשית וגופנית, ואני בטוחה שיום אחד אצליח לרוץ חמישה קילומטר בלי לעצור באמצע ובלי לירוק אברים חיוניים בסוף הריצה. מי יודע? אולי עד תחילת עונת המירוצים הבאה יהיה לי בשביל מה להירשם.

ואולי עד תחילת עונת המירוצים הבאה אני אצליח לשכנע את ברוריה שאני לא באמת מתחרה מול אף אחת מלבד עצמי.

 

[youtube PNA7DcVppEs nolink]

 

זה הכל להפעם. היו שלום, ונשיקות עם רוז’ מגברת הבלים!

 

∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞

 הי! אהבתן מה שקראתן? אתן מוזמנות לעקוב אחריי באופן קבוע, בכפתור “עקוב אחרי” כאן למעלה או בדף הפייסבוק שלי גברת הבלים