הבת מחוץ לארץ/ נג'את אֵל-האשמי
שפה – היא מסוג הדברים שאנו לא מודעים לחשיבותה. כל זמן שהיא זמינה לנו – השפה היא שקופה, מובנת מאליה, לא משהו שעוצרים לחשוב עליו. שפה היא הכלי שבעזרתו אנו חושבים, מתבטאים, חיים. ברגע שחסרה לנו השפה אנו מוצאים את עצמנו כמעט חסרי אונים. לא סתם אפליקציות התרגום השונות זוכות להצלחה רבה.
חווית ההגירה והחוסר התמידי בשפה משמשים כרעיונות מרכזים בספר. כמעט ולא קיימת הפרדה בין שני המונחים הללו, שנדמה שהם הופכים למילים נרדפות. הגירה ושפה. אחד התיאורים המרגשים בספר המלא בתיאורים שכאלו, הוא כשהבת אשר לאורך כל הספר לא מוזכר שמה, מספרת איך בתחילת ימיהן בארץ החדשה היא הייתה רצה עם המצרכים והתבלינים שהן הביאו "משם" לחנות בארץ החדשה ובעל העסק היה מזהה את המוצר ואומר לה את שמו בשפת המקום. היא הצליחה כך לתרגם כמות נכבדה של מוצרים אבל לא את כולם – מסתבר שלא לכולם היה תרגום במקום החדש. "…חפנתי אותה באצבעותיי לבל אאבדה ורצתי לחנות. כשנכנסתי, פתחתי את כף היד ושאלתי: איך קוראים לזה? כך השלמתי בהדרגה את אוצר המילים שחסר לנו: כמון כורכום, קינמון, זנגוויל, פלפל שחור…."
המתח התמידי בין השפה של 'שם' לשפה של 'כאן' – לא שוכח לאורכו של הספר כולו. הילדה שכבר הופכת לאשה צעירה, מי שאצלנו נחשבת מן הסתם עדין למתבגרת. חוזרת לחוסר היכולת לתרגם את המילים משם לשפת המקום הנוכחי ללא הרף. המילים החסרות, הביטויים החסרים – ככל שהשנים עוברות היא מבינה שהתרגום של אחד לאחד של מילותיה של האם לשפת המקום, פשוט אינו אפשרי. יש מילים שפשוט לא ניתן לתרגם אותם. והמילים הללו החסרות הן בדיוק ההבדל התהומי בין שם – ארץ המוצא, לכאן – הארץ החדשה.
"הבת מחוץ לארץ" הוא אומנם לא סיפור אוטוביוגרפי – אם כי ניתן לקבל את התחושה הזו תוך כדי הקריאה. הספר מספר לנו על אם ובת, כשהילדה הייתה צעירה מאוד אמה היגרה ממרוקו לספרד. היא נסעה לספרד על מנת להתאחד עם בעלה אבי ילדתה. אולם האב כבר היה נשוי עם אשה אחרת, הוא פשוט התעלם מהן. האשה מגדלת את הבת לבד. הבת אשר ברור לה מעבר לכל ספק שאם היא הייתה נשארת בדרום מרוקו – גורלה היה כזה שוודאי היא לא הייתה יודעת קרוא וכתוב, וודאי הייתה נישאת בגיל צעיר ביותר. היא מודעת לכך שמעשה ההגירה שינה את גורלה. היא תלמידה טובה מאוד, היא נערה שקוראת הכול וכל הזמן. היא אינה מתמקדת בתנאי החיים שלהן – היא מציגה את הבית כמקום חם עם שפע של אוכל. והיא אסירת תודה לאמה על כל מה שנתנה לה. על הדלות הקשה והדירה העלובה אנו לומדים ממשפטים אקראיים "מאז הגענו הנה תמיד התגוררנו במרכז העיר כי הדירות ברובע העתיק ישנות וזולות" "בחדר שתמיד היה חשוך" הסיפור אשר מסופר כולו מנקודת התצפית של הבת מספר על לבטיה מחשבותיה ותחושותיה בעקבות בקשתה של אמה שתתחתן עם בן אחיה. זהו שידוך שמטרתו להיטיב עם כל הצדדים – האם תקבל את האישור הרשמי לכך שגידלה ילדה לתפארת צנועה צייתנית – כזו שהחיים במערב לא קלקלו – לא הפכו אותה לאשה לא מוסרית, חותמת "כשרות" על הבת – תיטיב עם האם מאוד וישחרר אותה מטרדות רבות. ואילו בן האח יקבל את האישור להגר למערב, לספרד, הוא יהיה אדם חוקי במערב ולא מהגר חסר כל, ללא זכויות. החתונה הזו תספק עבורו כרטיס כניסה לחיים טובים יותר.
הסכמתה של הבת לחתונה – היא שינוי גדול ממדים בחייה – במסלול שהיא התוותה עבור עצמה. היא הייתה תלמידה טובה – המשך הלימודים – היה המשך מתבקש וטבעי, במקום זה היא מפסיקה את הלימודים – לא ממשיכה את לימודיה לאחר שסיימה את התיכון – אלא יוצאת לעבוד – הסיבות לכך מרובות כשהעיקרית בהם היא עזרה לאם. דרך השנה המורכבת הזו אנו לומדים עד כמה קשים חייהם של מהגרים, עד כמה הדואליות של רצון להשתלב ולהצליח ויחד עם זאת הכמיהה לא לוותר על אמונות, על מנהגים, על קודים של התנהגויות מסורתיות. המתח בין מה שנכון היה ומתאים היה לקהילה בדרום מרוקו רחוק שנות אור ממה שנכון ומתאים למערב. הבת שהיא גשר בין שם לכאן מוצאת את עצמה במצבים בלתי אפשרים. מצד אחד היא נושאת בתוכה את העלבון, את הגאווה, את המסורת ומהצד השני היא אשה צעירה שהתחנכה בתרבות המערבית – הפער הוא כל כך גדול ולהיות החולייה המגשרת בין שתי הקצוות הללו היא משימה מורכבת ביותר עבור בחורה צעירה כל כך.
אנו מלווים אותה במסע לדרום מרוקו להכיר את משפחת החתן, אנו מלווים אותה בראיונות עבודה, בניסיונותיה להשתלב בעולם העבודה המערבי. אנו עדים כל הזמן למחשבות שלה, למראות שהיא רואה להרהורים שהיא מהרהרת – דמיונה עשיר ונפשה מורכבת. " הבת מחוץ לארץ" הוא ספר כלל לא פשוט, כתוב בשפה עשירה מאוד, פיוטית. נוגע בנימי נפשינו ומפשט לנו חווית חיים לא מוכרת ומורכבת עד מאוד. זהו ספר מעניין – הקריאה בו נעשתה באיטיות – אט אט הוא חלחל מתחת לעור – ספר שהייתי שמחה אם בני הנוער בני גילה של גיבורת הספר, היו קוראים את הספר ולומדים היו להעריך הרבה יותר את החופש והשפע אליהם נולדו.
הבת מחוץ לארץ/ נג'את אֵל-האשמי מקטלאנית: רמי סערי רימונים הוצאה לאור 196 ע'