מתעוררת בבוקר,מביטה במראה, בהלה, מתי נפלו לי הפנים?{שלא לדבר על הציצים , אבל זה לפוסט אחר…}
אני מחשיבה את עצמי אשה חזקה, נבונה, בטוחה בעצמה, משכילה, אז למה ההזדקנות שלי כל כך מערערת אותי? כל כך מציקה לי?
העיסוק במראה חיצוני הוא רדוד אני חושבת לעצמי, למה לי להתעסק בשטויות? רצות לי בראש המחשבות ,את צריכה לקבל את עצמך באהבה, הרווחת כל קמט ביושר, אלו קמטי צחוק, כבר לא בת 20 ובכל זאת זה מטריד את מנוחתי ומעציב אותי, לא מסתכלת בתמונות, נמנעת ממראות
אוקטובר 2006 ,אני בת 35 נפגשת עם חברה , היא נראית נפלא.רעננה יפה ומתוחה." נחת טוב בחגים " אני אומרת בקנאה. היא מחייכת ומספרת לי שעברה טיפול בבוטוקס. אני בשוק חשבתי שזה רק לזקנות, את כבר מאחרת היא אומרת, צריך להתחיל לתחזק בזמן.
בעקבותיה הלכתי גם אני לטיפול וגיליתי עולם חדש ונפלא של טיפולים אסתטים שלא הכרתי. מיד כשנפתחה האפשרות ללמוד לימודי אסטטיקה לרופאי שיניים, הלכתי ללמוד בעידודה של החברה שלי { שבנתה על מטפלת צמודה} ומאז אני לומדת ועוסקת בתחום.
כמה טוב שניתן היום לשפר ולתחזק את המראה בכל כך מעט מאמץ וסיכון. היום ניתן ל" החליק " קמטי הבעה בשליש העליון של הפנים על ידי הזרקת בוטוקס, ניתן למלא נפחים שצונחים ונעלמים עם הגיל על ידי חומצה היאלורונית {שהיא חומר טבעי שקיים בפנים אך מצטמצם עם השנים}, ניתן להחזיר לחות וברק על ידי טיפולי סקין בוסטר, לבצע מתיחות קלות עם חוטים נספגים, הדגשת קווי לסת, ועוד מגוון רחב של טיפולים,ממש אומנות פיסול הפנים.
לפני 
אחרי 
אני פוגשת ומטפלת במגוון רב של נשים ותמיד מדהים לגלות כמה כולנו הנשים דומות. כולן רוצות טבעי (אבל אחר כך מתלוננות שחסר חומר }, רוצות שאף אחד לא ידע { אבל כועסות שאף אחד לא שם לב לשינוי} ,שיהיה זול { אבל עם החומרים הכי יקרים בשוק } ,שיהיה מהר ועכשיו { למרות שיודעות שזה תהליך שלוקח זמן} ושלא יכאב.
אבל בסוף, כששולחות לי סלפי מאושר , מספרות על המחמאות שקיבלו מהבעל או עד כמה קל להתאפר עכשיו וכמה כיף להתבונן במראה, אני מרגישה סיפוק ואושר , מרחפת משמחה.
גוף ונפש הקשר כה הדוק ,בכל כך מעט אפשר לקבל כל כך הרבה.