הבית שלי הוא הגיבור שלי

את הבלוג הזה התחלתי במטרה להעלות פוסט כל יום. חשבתי שרווח אפשרי אחד הוא שהבלוג ייתר צורך בטיפול אם יתעורר אצלי צורך כזה. אמנם בסך הכל פרסמתי רק 9 פוסטים עד עתה, כשרק 5 מהם  ברצף יומיומי, אבל נכון לעכשיו אני שואלת את עצמי, אולי אני בכלל לא זקוקה לטיפול בגיל הזה? ואם כך, יכול להיות שאני מבסוטה חלס על החיים שלי? (רק להיום, חמסה, חמסה, טפו) ואולי מה שקורה זה שאני פשוט, סליחה על המילה החבוטה (שלא באשמתה) מאושרת? שאלה.

התבוננות פנימה מאפשרת להוציא כאבים ומצוקות לאור השמש, ולהתיידד איתן. אבל יכול להיות מעניין לא פחות לערוך היכרות מעמיקה יותר עם עצמי, להתבונן בעיניים פקוחות באיפיונים, קווי האופי והאישיות שלי. זה אולי לא פחות מאתגר לאגו מאשר להתיידד עם הכאבים והמצוקות. למשל "אני בן אדם לא חברותי", או "אני חש אי נוחות גדולה כשאני רק עם עצמי". "יש לי חרדה חברתית מאירועים טקסיים כמו הלוויה, חתונה ואירועים משפחתיים גדולים", "אני זאב בודד" או "דפוס ההתקשרות העיקרי שלי עם האחר/ים הוא של תינוק זקוק" או "דפוס ההתקשרות העיקרי שלי עם האחר/ים הוא מתנשא". בקיצור, הבנתן. יכול להיות שהכיוון של העמקת ההכרות פקוחת העיניים שלנו עם עצמנו (לאו דווקא מצוקות) זה כיוון קצת מוזנח. שאלה.

כשאני מסתכלת במבט-על, אני רואה דבר אחד משותף לפוסטים האחרונים: הגיבור המשותף להם הוא הבית שלי. רק הגיוני להסיק שהגיבור שלי הוא הבית שלי.

העץ שאני רואה בבוקר מהחלון:

נוף 3

 

בשלבים של שיפוץ:

החדר שלי

 

הבית הוא הגיבור שלי לא רק בגלל הפוטנציאל והאיפיונים שלו, לא רק בגלל המיקום, לא רק בגלל שהוא יכול להכיל מגוון פעיליות שלי ושל אחרים, לא רק בגלל שכשאתה ממוקם בקומה האחרונה יש לך מידה של פרטיות גם בעיר הצפופה, אלא בגלל שכל מה שכתבתי בנושא החיים הרגועים, נטולי המתח, כשמאומה לא בוער, כל זה מתחיל מהבית. איך? פשוט מאוד: אם הייתי צריכה לשכור בית לגור בו, הרוגע הכלכלי שהוא תנאי (אצלי לפחות) לחיי הרוגע, היה נעלם ואיתו גם חיי נטולי המתח. הייתי חייבת לעבוד גם בגיל 90, וזה ממש לא נחמד.

מודה, כמה שאני שמחה בחלקי עכשיו, נראה לי שלשמוח בחיי כשאני עובדת במשרה מלאה (ואיזה משרות עוד יהיו בעוד 20 או 30 שנה?) בגיל 90 יהיה למעלה מכוחותי. או שאני לגמרי טועה.

אז מה המסר שלי היום? היום אין לי מסר. רק להתפלל לאלוהי הבתים.

 

הזקנה שלכם
טוב, האמת היא שאני לא באמת יודעת איך זה להיות זקנה, למרות שאני זקנה. נראה די בטוח שאהיה זקנה גם עוד 20 שנה (כמו אימא שלי, שתהיה בריאה) ומה הקשר בין זה לזה? מסתבר שלהיות זקנה זה דינמי כמו להיות לא זקנה.