שבועיים בבית בהסגר – עזבו את הקורונה – בשבילי זה חלום!
אני אדם בריא, לא חזרתי מחול, ולא הסתובבתי לאחרונה בקניונים מסעדות וחנויות שפורסמו,
אבל המחשבה על שבועיים לבד – מרנינה את ליבי… באמת,
בריאה ובבידוד – איזה רעיון קסום,
עולם שלם של דמיון התחיל להיות ריאלי- ומייד התחלתי לפנטז…
קודם כל הבנתי שמעולם לא חייתי לבד, במובן של הלבד של המילה,
תיכון, צבא, אוניברסיטה (מגורים אצל ההורים), וחתונה,
5 ילדים , בית מלא (שמחה, צעקות, בלאגאן ,סדר, חברים ,קניות ,בישולים, חיילים , תיכוניסטיות וכו וכו וכו),עבודה, התנדבות, משפחה ועוד ועוד
ואני מתה על זה – על כל האקשן שיש בבית, על השמחה והעצב והתסכול, והמוזיקה והריקודים והעצבים,
אבל – הבנתי ש
אף פעם לא הייתי שבועיים בבית לבד. ל-ב-ד, ל-ב-ד
אני אוהבת את בעלי – אין לזה קשר, אל תעלב, לא מחליפה אותך,
אוהבת את ילדיי – כל אחד מכם מדהים,
וחלום הלבד – ככ מדהים בעיניי,
שאני כבר מחכה לרגע…
ויש לי בקשה אחת מאהוביי – אהיה בהסגר בבית.
ואתם תצאו ממנו,
אין צורך שתבשלו לי, או תדאגו – נהיה בקשר (מוגבל),
אני אבשל לעצמי, אדאג לעצמי,
יש כבר לוז –
שבוע ראשון – התבוננות –
במטבח המבריק כל שעה ביום,
בחדרים המסודרים ששום דבר לא זז בהם,
בשקט,
בשקט
בשקט,
אקרא כל יום ספר אחר ,
אקרא כל יום ספר אחר ,
אראה כל יום 4 פרקים מאיזו סדרה,
אולי אקח איזה קורס אינטרנטי,
ואשן שנ"צ…
שנ"צ ….
שנ"צ….
ובלילה אשן לילה שלם רצוף ,
שינה עמוקה,
בלי לדאוג אם שומעת את הנסיך נכנס הביתה,
את השעון המעורר שלה כי היא קמה מוקדם כדי ללמוד למבחן (כל הבית קם משירים קופצניים והיא….בשנת היופי),
או קימה מוקדמת מסיבות שונות ומשונות,
אצלם סירטונים שלי מהשקט (אולי אפרסם שאחרים יהנו גם)
אבהה,
אבהה,
אבהה בטבע המדהים שכולו מולי, רק אסתכל,
ואהיה נוכחת באושר שנפל עלי…
ואז – בשבוע השני –
אצבע את הקירות בצבעים שאני חולמת עליהם חודשים,
אנקה את כל הדרוש באהבה שמחה וכיף עם מוזיקה, לכבוד הפסח
אקפל את כ-ל הגרביים האבודים
אכבס את כל הוילונות
אשטוף את הרצפה ,
אעשה סדר בדברים שאני לא מגיעה אליהם,
ואראה עוד סדרה,
ואקרא עוד ספר,
ואראה במראה איך הפנים שלי חלקות זוהרות,
דחיתי את הבוטוקס…
ואתגעגע לרעש…
ולחיבוקים,
ולארוחות..
ולכל שאר השגרה שבטוח אחזור אליה בשמחה,
אבל קודם בידוד.
אני מוכנה.
