יקיצה טבעית בלייק טאהו
איזה אושר זה לקום בבוקר לפני כולם, כשיש שקט ואין לחץ והגוף רצה לקום וגם אם לא רצה, אני רציתי, בלי לדחוק בו, רק סתם ביקשתי לי לקום לצאת לשטוף פנים להוריד את מסיכת השינה מהן. והמחשבות קופצות לכיוונים טובים, מרגיעים כאלה, על נשים שרוצות לעזור, על כוח של נשים ביחד, על הטוב שפורץ מהן אחת כלפי השניה. כמה עוצמה יש בביחד שלהן, כגוף אחד. כוח שיכול להיות כל כך טוב לעולם.
אני רוצה לשאת את עצמי לאגם, לטבע הפראי שלו. התמונות שצילם מוחי אתמול בשקיעה לא נותנות לי מנוח, דוחסות דמעות אל אחורית עיניי. כמה שלווה טבעית ואפילו שמחה וקלילות נכנסות בי כשאני בטבע. וגם המילים האלה הן בלשון נקבה, שלווה, טבעית, שמחה, קלילות…
וכבר מצליחה לנשום את האוויר שלו עוד מהחדר במלון, שוקלת לשתות את הקפה לפני ההליכה… הקפה נמזג במכונה, צליל עדין של טפטוף וסחיטה. הייתי יכולה לחיות ככה, אני וקפה ואגם וכתיבה. רק אנחנו. ואז כולם קמים ואני לובשת כובע של אשת משפחה ואמא ומשהו כמו מוחלש ברוח ההפרתקנית קלילה טבעית ושמחה שנכנסה בי… לא בגלל מישהו, רק בגלל שינויים בהרגלי החשיבה.
ועכשיו מול האגם, כמו שקרה לי לפני שנתיים בפארק היוסמיטי, מול אל-קפיטן. כמו פרפרים של אהבה ראשונה. עיני כלות את המראות והריאות את צחות אויר ההרים והאורנים. כבר הייתי פה פעם, איך הספיק הראש לשכוח שיש דבר כזה שהכול מושתק בפניו. כל מחשבה, כל דאגה, כל פחד, כל אלה נעלמים.
ובשאיפה הזו של מראה האגם בהר, וריח האורן במים נצרב כאילו לעולם לא יחלוף, אני מקבלת כוח, פוגשת את עצמי במקום העמוק הטבעי, הראשון, החזק שיכול הכול. כאילו לי ולטבע יש נקודת מגע חשמלית, אינטימית כזו ובבואי אל חיקו מתרחשת טעינה. ושוב אני אומרת לעצמי, תבטיחי לעצמך לבוא אליו יותר. ״תבטיחי״ הוא לוחש לי גם, ״בואי שוב״.
נוף מחלון החדר
הר ואגם ושלג וכדורים פורחים
מגיעה לאגם
וזה בכלל לא משנה לי שיש שם גם אנשים וסירות ופעילויות מים… האגם נותן את עצמו לכולם!
מראה האגם מלמעלה
עלינו ברכבל גבוה גבוה לפסגה שבחורף עושים בה גם סקי ובנקודת עצירה הראשונה רואים מראה מופלא. לא הצלחתי לתפוס כל האגם
הרכבל הפתוח
אחרי שעולים ברכבל סגור, לנקודת העצירה השניה, יש אפשרות לעלות יותר גבוה, ברכבל פתוח, מדהים!
בקייק
הגענו לפינות קסומות בחופי האגם, בהן לכל בית יש ירידה ומזח עץ פרטי עם סירה קטנה שעוגנת ליד… ואחרי שפינטזנו איך נחייה כאן יום אחד, אנחנו חוזרות לחוף מאושרות שיש לנו אותנו לפנטז ביחד!
