" כשאני מביט לאחור על ילדותי, אני תוהה איך החזקתי בכלל מעמד. זו הייתה, כמובן ילדות אומללה: ילדות מאושרת אינה שווה שידברו בה. גרועה מילדות אומללה רגילה היא ילדות אומללה אירית, וגרועה עוד יותר היא ילדות אומללה אירית קתולית."- פרנק מק'קורט
בתקופת הרעב הגדול באירלנד, אנג'לה , שסיימה את לימודיה בגיל תשע, עולה לאונייה בדרכה לאמריקה, שם לטענת אימה יש מקום לכל מיני סוגים של לא- יוצלחים כמוה.
בניו יורק גורלה נחרץ. היא פוגשת את מלאכי, אירי מהצפון. אנג'לה נמשכת אל מבטו המבויש ומלאכי חש בדידות לאחר שלושה חודשים בכלא. המפגש ביניהם, כמו שאתם מבינים, עמד להכניס את אנג'לה לצרות. מה שהוביל את בנות דוד שלה להתערב ולדרוש ממלאכי להתחתן עם אנג'לה.
מלאכי היה מובטל ושתיין עד כדי כך שהגיעו למצב מחפיר והם נאלצו לחזור לאירלנד. הם קיוו לקבל שם עזרה מהמשפחה ומהמדינה. אך, גם המשפחה וגם המדינה לא יכלו לעזור להם. מלאכי לא התמיד בשום עבודה, וגם כשעבד היה שותה את כספי העבודה שלו בבר המקומי. מה שלא הפריע לו להתנשא על תושבי המקום ולא להפחית מכבודו בקיבוץ נדבות.
ילדים נולדו לאנג'לה ומלאכי וילדים מתו במשפחה מהעוני והרעב. הם הגיעו למצב שמה שהזין אותם היתה פרוסת לחם אחת לנפש ותה חם, אם היה פחם.
פרנק היה בנם הבכור, שנולד בניו יורק חודשים מועטים לאחר החתונה. הוא הגיע עם הוריו ואחיו הקטן מלאכי לאירלנד. שם חוו רעב, עוני מחפיר, אחריות גדולה על עצמו, על אחיו ועל אימו.
היחסים שלו לאביו היו אמביוולנטים. מצד אחד, היה האב שסיפר להם סיפורים ומצד שני, היה האב השיכור שהביא את משפחתו לחרפת רעב.
פרנק מק'קורט לוקח אותנו למסע מרגש בעולם שהיה ילדותו האומללה, ילדות שממנה בחר לצמוח ולשנות את מזלו הרע. הוא ידע שאפשר אחרת וכך עשה.
הספר כתוב מנקודת מבטו של פרנקי הילד, עד כדי שלפעמים, למרות כל העצב בספר, תוכלו לחייך מצורת הכתיבה מלאת התמימות וההומור.
"האפר של אנג'לה" ראה אור לפני כעשרים שנה וזכה להיות בראש רשימת רבי המכר ובפרס פוליצר. הספר אף הפך לסרט מצליח בשנת 2000, בבימויו של אלן פרקר ובכיכובה של אמילי ווטסון (אנג'לה).
מאחלת לכם קריאה מרגשת!
XOXO
אחת שיודעת 😉
