האמנית עם הפאלוס

לואיז בורז'ואה, אחת האמניות החשובות של המאה ה-20, בתערוכה ראשונה בארץ שעוסקת במערכות יחסים, כעס וכאב, דרך ראי הפסיכואנליזה

"זוג עכבישים", לואיז בורז'ואה, 2003. צילום: ענבל כהן חמו

מוזיאון תל אביב  מציג לראשונה את לואיז בורז'ואה, אחת האמניות החשובות והמסקרנות שחיו ויצרו במאה ה-20, שנפטרה לפני 7 שנים. זו הזדמנות ייחודית לראות את האמנית המרתקת הזו במקומותינו.

בורז'ואה נולדה בצרפת, ועברה עם נישואיה לאמריקה, שם יצרה רוב חייה. היא נולדה ב-1911, להורים שניהלו גלריה לתיקון ומכירה של שטיחים עתיקים. ילדותה הייתה כר פורה לפסיכואנליזה שעברה במהלך חייה – אימה הייתה חולנית והיא נאלצה לטפל בה תקופות ארוכות ולהפסיד לימודים בשל כך. האב ניהל בגלוי רומן עם המורה לאנגלית שהביא עבור ילדיו, שהפכה לפילגשו וגרה איתם באותו בית. האנגלית שרכשה בדרך פתחה לה דלתות בהמשך, אבל שלוות נפש גדולה לא ממש.

אח ואחות, לואיז בורז'ואה, 1949. צילום: ענבל כהן חמו
אח ואחות, לואיז בורז'ואה, 1949. צילום: ענבל כהן חמו

התערוכה נקראת "שניים" על שם היצירה המרכזית שמופיעה בתערוכה "Twosome" שנוצרה בשנת 1991. twosome היא מילה פחות מוכרת עבור "זוג" באנגלית, והיא נושאת בחובה את המילה lonesome, בודד. זו יצירה חריגה במכלול עבודתה של בורז'ואה – מדובר במעין שני קרונות על מסילה, שני גלילים שחורים, הנוסעים אחד לקראת השני, כך שהאחד נכנס לתוך השני ואז יוצא ממנו. בתנועה חוזרת הם נהיים לאחד, קרובים אך לא נוגעים, ואז מתרחקים אך לא נפרדים. כניסה ויציאה, קרבה ומרחק, זהות נפרדת ומתמזגת – שמולידים מחשבות על יחסים בין גבר לאשה ועל יחסים בין אם לילד – מערכת יחסים לכודה בתוך עצמה, חוזרת על תנועותיה, לא יכולת להתמזג באמת או להפרד.

"שניים", לואיז בורז'ואה, 1991. צילום: ענבל כהן חמו
"שניים", לואיז בורז'ואה, 1991. צילום: ענבל כהן חמו

עכבישים הם נושא חוזר אצל בורז'ואה, ואחת מיצירותיה המפורסמות ביותר היא "אמא" אשר מציגה עכביש ענק. העכביש מסמל עבור בורז'ואה את אימה, אשר אורגת וטווה שטיחים. העכביש מייצר את סביבתו בעצמו, מתוך גופו, כפי שהאמנית יוצרת את עבודותיה, מגופה. ביצירה "זוג עכבישים" שמופיעה בתערוכה, אפשר לראות שני עכבישים בגובה אדם, דקים ועדינים. רגליהם מסובכות זה בזה, מתערבבות,אך לא נוגעות – גם כאשר הם ביחד הם בנפרד.

"זוג עכבישים", לואיז בורז'ואה, 2003. צילום: ענבל כהן חמו
"זוג עכבישים", לואיז בורז'ואה, 2003. צילום: ענבל כהן חמו

היצירה "מעבר מסוכן" עוסקת בגדילה ובהתבגרות. בורז'ואה יצרה סדרות של "תאים" – מיכלי רשת מלבניים שבתוכם דמויות וחפצים ה"כלואים" בתוכם. אחת העבודות הגדולות והמורכבות מביניהם מופיעה בתערוכה – סדרה מחוברת של תאי רשת שהכוונה (שחבל שלא התממשה) היא שהצופה ילך ביניהם במעבר מרושת. בכל תא יש חפצים הקשורים לרגעים בחייה של האמנית – בושם שהשתמשה בו, כיסא הנדנדה שלה, מעין פורטרט של חייה. בחדר האחרון יש זוג שמיוצג רק על ידי רגליו, בתנוחת משכב, כשמסביבם כיסאות – שנדמים כצופים על המתרחש, על דבר שהם לא אמורים להיות עדים לו אך הוא מופיע במרכז הבמה.

"מעבר מסוכן", לואיז בורז'ואה, 1997. צילום: ענבל כהן חמו
"מעבר מסוכן", לואיז בורז'ואה, 1997. צילום: ענבל כהן חמו

פרט מתוך "מעבר מסוכן". צילום: ענבל כהן חמו
פרט מתוך "מעבר מסוכן". צילום: ענבל כהן חמו

לצד תאי הרשת, נמצא תא וידוי ולידו את פינת העונשים – "קלון מספר שתיים" – כיסא העומד מול פינת קירות המקיפים אותו. קטנותו של הכיסא מול גובה הקירות מחדדים את החוויה של הילד המוענש, כשכל שנותר לו מולו הוא מראה עגולה וקטנה לשקף את עצמו.

קלון מספר שתיים, לואיז בורז'ואה, 1998. צילום: ענבל כהן חמו
קלון מספר שתיים, לואיז בורז'ואה, 1998. צילום: ענבל כהן חמו

בורז'ואה ידועה גם בזכות פסלי הטקסטיל שלה – בובות ממולאות מבד, ולעיתים עשויים משטיחים עתיקים מהסוג שאמא היתה מתקנת בבית המלאכה המשפחתי. לפעמים לוקח רגע לזהות – אבל רוב הדמויות שהיא יוצרת פגומות, ועשויות מטלאים. למשל בעבודה שכאן – "זוג", האשה נטולת ידיים. ידי הגבר כרוכות סביבה ותפורות זו לזו בנעילה נצחית.
זוג, לואיז בורז'ואה, 2004. צילום: ענבל כהן חמו
זוג, לואיז בורז'ואה, 2004. צילום: ענבל כהן חמו

אי אפשר לסיים כתבה על בורז'ואה בלי פסלי הפאלוס המפורסמים – "יאנוס פרחוני" ו"ילדונת (גרסה מתוקה יותר)". כאשה עם ארבעה גברים בביתה, יש לבורז'ואה יחס חם אך גם אמביוולנטי לאיבר הגברי – היא יוצרת אותו מחומרים רכים (לטקס בילדונת) וקשים (ברונזה ביאנוס). ב"יאנוס פרחוני" היא מכפילה אותו – יאנוס הוא אל כפול פנים, המתבונן אל העבר ואל העתיד. היא נותנת לפסלים שמות חיבה רכים, אך גם תולה אותם כחתיכות בשר באיטליז. מול האגרסיביות, היא גם מחבקת כמו בצילום המפורסם של רוברט מייפלתורפ'.

לואיז בורז'ואה, בצילום של רוברט מייפלתורפ מ-1982
לואיז בורז'ואה, בצילום של רוברט מייפלתורפ מ-1982

ילדונת (גרסה מתוקה יותר), לואיז בורז'ואה, 1968-99. צילום: ענבל כהן חמו
ילדונת (גרסה מתוקה יותר), לואיז בורז'ואה, 1968-99. צילום: ענבל כהן חמו

יאנוס פרחוני, לואיז בורז'ואה, 1968. צילום: ענבל כהן חמו
יאנוס פרחוני, לואיז בורז'ואה, 1968. צילום: ענבל כהן חמו

אוצרות התערוכה נעשתה בידי סוזן לנדאו, מנכ"לית המוזיאון ועד לאחרונה האוצרת הראשית, וג'רי גורבוי, שהיה אסיסטנט של לואיז בורז'ואה במשך שנים רבות. ניכרת בעבודת האוצרות עדינות, המאפשרת מפגש אינטימי עם יצירותיה של בורז'ואה, הקטנות והגדולות. החלל הגדול של קומת המרתף מחולק לחללים קטנים היוצרים מעין מבוך, או רשת עכביש אם תרצו. על הקירות הסברים מפורטים המאפשרים להציץ לתוך עולמה הסבוך של האמנית הגדולה, וגם קטלוג הסוקר את תולדות חייה ועבודתה.

"שניים"

מוזיאון תל אביב

אוצרים: ג'רי גורובוי וסוזן לנדאו

אתר התערוכה מכיל מידע רב על האמנית ועל יצירתה

עד  20/1/2018

ענבל כהן חמו
צלמת, יוצרת, מאמנת אישית וגם פעילה חברתית לפעמים. אשתף אתכם באירועי תרבות מעניינים שאפגוש - אפשרות להציץ לחוויות חדשות.