ידועים בציבור ללא מגורים משותפים, האמנם?

אין ספור פסקי דין אשר עסקו במושג ידועים בציבור על היבטיו השונים, יצקו תוכן באחת הסוגיות המורכבות ביותר בדיני המשפחה בישראל. בכל מקרה שבו צדדים להליך משפטי חלוקים על עצם טיבה של מערכת היחסים ביניהם, בית המשפט נדרש לבור את מוץ מן התבן. בקליפת אגוז, מוסד הידועים בציבור עומד על שתי רגליים – חיי משפחה וניהול משק בית משותף. היינו, הטוען לקיומם של יחסי ידועים בציבור צריך להוכיח את שני התנאים הללו שהינם תנאים מצטברים.

הלכה פסוקה היא חיי משפחה ומשק בית משותף הם תנאים מהותיים ולא דרישה ראייתית בלבד. עם זאת, ולמרות שמדובר לכאורה בהוכחה מורכבת ומסועפת, בתי המשפט נוטים לבחון סוגיות מסוג זה על בסיס קריטריונים סובייקטיביים. משמע, בתי המשפט מנסים לפלס דרכם בין הטענות השונות בכדי לבדוק מה התשובה לשאלה – "כיצד בני הזוג ראו את מערכת היחסים ביניהם?". לא אחת, נקבע כי אין להגדיר קריטריונים דווקניים ונוקשים למונחים כגון "משק בית משותף" ו"חיי משפחה". כמו כן, נפסק כי יש להימנע מהצבת מבחן אובייקטיבי נוקשה לקביעת קיומם של יחסי ידועים בציבור.

למשל, הפסיקה הדגישה כי המבחן לקביעת קיומם של יחסים אלה משתנה בין בני זוג בהתאם לגילם, מזגם, השכלתם, ארץ מוצאם, השקפת עולמם, מצבם הכספי, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הבריאותי וזוהי כמובן לא רשימה סגורה.

מגורים משותפים, האמנם תנאי הכרחי?                                                                                                                                             אחד הפרמטרים המובהקים ביותר לקיומה של מערכת יחסים כידועים בציבור הוא נושא המגורים. ואכן, על פי רוב, מגורים משותפים הם ראיה מובהקת אשר מחזקת מאד את הכף לטובת הכרה בבני הזוג כידועים בציבור. עם זאת, חשוב להדגיש כי מגורים משותפים אינם תנאי שאין בלתו. במרוצת השנים, התרככה מאד התפיסה לפיה רק בני זוג שגרים ביחד יכולים להיות מוגדרים כידועים בציבור.

אחד המקרים המפורסמים לכך נדון בפני בית המשפט העליון בע"א 79/83 היועמ"ש נ' שוקרן. במקרה זה, בית המשפט קבע כי יש להכיר בבני זוג כידועים בציבור, וזאת למרות שהשניים בילו לעיתים בדירת האישה ולעיתים בדירת הגבר. כך גם במקרה אחר, שנדון בע"א 833/81 מאיר נ' היועמ"ש. בפרשה זו, בית המשפט הכיר בכך שהעדר מגורים משותפים נבע ממחלה נפשית ממנה סבלה האישה (ולא מהעדר משק בית משותף ו/או אי קיום חיי משפחה).

כמו כן, בנושא המגורים המשותפים, הפסיקה לא קבעה "תקופת מינימום". היו בעבר מקרים אשר גם תקופת מגורים של חודשים ספורים בלבד הספיקה בכדי להכיר באישה כידועה בציבור.

כאשר ניטשת מחולקת בנושאים אלה, נטל ההוכחה רובץ לפתחו של הטוען למעמד ידוע בציבור. היינו, הצד אשר טוען לקיומם של יחסי ידועים בציבור צריך להוכיח את חיי המשפחה ומשק הבית המשותף. כמו כן, עליו להוכיח גם שמערכת היחסים הנ"ל הייתה מבוססת על קשירת גורל ולא על צרכים אישיים כגון כדאיות כספית, נוחות, סידורים ענייניים וכדומה (שכן אלה יכולים להיות תוצר לוואי של חיי משפחה, ולא הסיבה לקיום הקשר). כפי שכבר אמרנו, המבחן הוא בסופו של היום מבחן סובייקטיבי.

סיכום                                                                                                                                                                                       הכרה או אי הכרה בבני זוג כידועים בציבור יכולה להיות בעלת השלכות רבות. הן בנוגע למערכת היחסים המשפטית שבין בני הזוג מבחינת נושאים כגון רכוש ומזונות, והן מבחינת צדדים שלישיים דוגמת הביטוח הלאומי, קרנות פנסיה, יורשים פוטנציאליים ועוד. למרות שמגורים משותפים הם בדרך כלל פרמטר חשוב ביותר להוכחת מערכת יחסים כנה ואמיתית, אין בהעדרם כדי לקבוע מסמרות בטרם עת.

בסיטואציות מסוג זה, במידה וישנה מחלוקת בנוגע לטיב מערכת היחסים והצדדים לא גרו ביחד, מומלץ לפנות בהקדם לעורך דין העוסק בדיני משפחה. זאת, בכדי לנתח היטב את המקרה הספציפי לאור המגמות השונות בפסיקה.

מאמר זה נכתב על ידי עו"ד גילה עיני   08-9573333