האם הפיות אשר מגנות ושומרות על היפהפה הנרדמת, באמת לטובתה??
הרהורים על הפרעת חרדה והנסיכה אורורה…
פעם, לפני שנים רבות, הייתה ילדה. או ילד.
הוריו שמרו עליו מכל וכל, אהבו ועטפו
אם בכה – מיד הרגיעו.
אם צעק – מיד הרגיעו.
אם כאב – מיד הרגיעו.
אם דאג – מיד הרגיעו.
אם התעצב – מיד הרגיעו.
אם פחד – מיד הרגיעו…
כך גדל לו הילד, והאמין באמת ובתמים, כי ההורים שלו הם מלך ומלכה, אשר שולטים בכל רזי היקום ויכולים להנדסו כך שלא יכאב לו מאום.
יום אחד, ללא הכנה מוקדמת, הוא בטעות, דרך על קוץ.
באופן אישי, הוא לא חש בעל ידע, כלים, או הכשרה – איך להתמודד עם כל מיני רגשות שהתעוררו בו, בעיקר כי מייד הרגיעו אותו.
ברם – במקום להירגע, הוא בעיקר נבהל.
הוא נבהל מהתחושה של כאב מתקרב, כי אין לו חרב לנצח אותו.
הוא נבהל מהתחושה של פחד מתקרב, כי אין לו כידון לגבור עליו.
הוא נבהל מתחושת הכעס, כי לא ידע איך לעצור אותו.
למעשה, ככל שהוא יותר נבהל, כך יותר דאגו להרגיע אותו, וכך הוא יותר נבהל, וכך יותר דאגו להרגיע אותו, וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה.. בסחרחרה מעייפת ומטלטלת וחסרת מעצורים, עד עצם היום הזה….
"הפרעת חרדה פוגעת לא רק בילד, אלא גם בהוריו ובסביבתו, ומפריעה לאיכות החיים. הגבול האישי של ההורה נסדק, והוא הופך להיות שלוחה של פחדי הילד…מאידך, המחקר מוכיח, כי עצם החשיפה לחרדה, בעיקר אם מתבצעת באופן מבוקר, איננה פוגעת בילד, אלא מחזקת אותו.. וכי כל התקף חרדה, תחילתו מבשרת את סופו"… (פרופ' חיים עומר).
בפעם הבאה שתחשוק נפשכם להיות "פיה" ולחסוך לילד שלכם את כל מכאובי העולם הזה, תיזכרו כי מוטב שיהיה לו שרביט קסמים משוכלל, שהוא עצמו ידע להפעיל אותו, תוך כדי שירת "והעיקר, והעיקר – לא לפחד כלל"… וכי מוטב לה, לאורורה, לא להמתין 100 שנה עד שיבואו להצילה, אלא ללמוד להציל את עצמה…
המשימה אינה להציב יעד שאינו אפשרי, אלא לאתר מטרה שהיא יותר מאתגרת, מאשר מתסכלת. להקשיב ברגישות ואמפתיה, ובמקביל להציג עמדה בהירה.
ולפעמים, חשוב לזכור, כי ללא מפגש עם החושך, אין אור…
להתראות, עדי
מטפלת בפסיכותרפיה CBT
לקויות למידה M.A אבחון דידקטי/פסיכודידקטי, קשיי קשב ועיצוב התנהגות.
אבחונים למבוטחי קופת חולים כללית, לאומית, ביטוח BWelll מגדל, ביקורופא
קליניקה באורנית
052-8882726
