צילום : getty images
אני נוטה להתעלם מכל הספקולציות סביב הסיבה לגירושים של בראנג'לינה. אף אחד בשלב זה לא באמת יודע. אני כן יודעת ממרום שני עשורים של ניסיון מקצועי ו – 43 שנים של מגורים על פלנטה ארץ, שגם צבא שלם של אלים מיתולוגיים היה מתקשה לשאת את המטען שששת ילדיהם של הזוג בראנג'לינה נאלץ לשאת.
יתום קמבודי שאומץ ע"י אנג'לינה ובעלה ת'ורנטון, עבר לאבא פיט בעסקה יד שלישית כאשר אומץ בפעם השנייה בחייו והוא רק בן 3. פצפונת שהתייתמה ונלקטה מאתיופיה. אל תוך השקשוקה הזו הצטרפה תינוקת ביולוגית, עוד יתום ויאטנמי ותאומים ביולוגים (כאילו שזה לא מספיק מסובך להיות סתם אח תאום).
אין לי מושג איך הילדים האלה שרדו את השכול או חוו את כל המעברים בין מדינות, תרבויות, אתרי הסרטה ואזורי מלחמה ואסונות בין לאומיים אליהם, כך נטען במרשתת, אימם מצאה לנכון לקחת אותם. אני מניחה שהבשורה על עצם העובדה שאימם נשאית של אותו גן ארור שנטל את סבתם לעולם שכולו טוב לא תרמה הרבה לתחושת היציבות של השישייה. גם לא העובדה ששדיה נכרתו כמעט בפומבי כדי להעלות את המודעות לסרטן השד והשחלות.
קראתי איפה שהוא ש 75% מהזוגות שמתגרשים, מתגרשים רע במידה כזו או אחרת.
גם לבראנג'לינה יש את כל הזכות שבעולם לעשות את זה גרוע, אבל ממש. גרוע הוליוודי כזה.
אני יכולה לצ'קצ'ק בלשוני על העובדה שבראנג'לינה לא מסוגלים לעצור רגע ולהבין שהמיכל של הילדים שלהם ככל הנראה כבר מלא.
אבל אני מעדיפה להשתמש בסיפור העצוב הזה כמראה. אומנם מראה מגדילה ואפילו מעוותת אבל כן משקפת ולו פיסת מציאות של אין ספור ילדי גירושים. שלי, של השכן, של יותר מידי חברים, קולגות, מטופלים. כל אותם ילדים שהסטטיסטיקה החליטה לאמץ.
ילדים להורים טובים, שמאוד אוהבים אותם ומגדלים אותם בשתי כפות ידיים חמות שלא מלאות ב 450 מיליון דולר לחלוקת רכוש. ידיים שלא רואות זוהר בלקום פעם אחר פעם בלילה או בלנגב עכוז מסריח מקקי ויראלי. ידיים שמסתובבות עם פליטה על הכתף, ופיטמה שסועה מהנקה. ידיים שעוברות ממורה למורה עם תוצאות אבחון פסיכו דידקטי, מכינות יום אחר יום ארוחת צהרים וסנדוויצ’ים. ידיים שמנקות, מחבקות, מניחות פלסטר, מקשיבות ואז מחבקות עוד קצת.
הידיים אוהבות. אבל האוזניים? הן כבר מלאות שנאה וכעס ועלבון ושטויות שאיזה עו"ד אידיוט ולוחמני הקיא לאוויר העולם יחד עם עוד כמה עצות כה רעות מכמה נשמות טובות. אף אחד מהם לא יהיה שם כדי לאסוף את השברים.
אז בשם אותם ששת שוכני הגיגית ואין סוף שוכני הסטטיסטיקה. הלוואי שאנחנו ההורים ננקה את האוזניים ונמצא, בכל שלב, את הדרך לעשות את זה פשוט יותר עבורם.
והאמת? אין לי ממש עצה טובה לששת שוכני הגיגית הקטנים שנשלחו ללב הים הסוער. אולם בעצם אחת קטנטונת. אלוהים אסף אתכם מכל קצוות תבל אל תוך הגיגית. תהיו טובים אחד לשני.
צילום: pixabay
