לראשונה שנתקלתי בשם הספר הזה, שהציג על גבי כריכתו שאלה קיומית, האם אתם נמצאים במקום שבו את צריכים להיות? תהיתי. כשגיליתי שמי שחתום עליו הינו אסף צפור, חייכתי.
צפור שמוכר בעיקר כתסריטאי חתום על הצלחות טלוויזיוניות שנחשבות כאייקון ביצירה הישראלית משנות ה 90, 'החמישייה הקאמרית' שיצר עם איתן צור היוותה אבן דרך בבניית וביסוס הערוץ השני, והציגה סטנדרט חדש של טלוויזיה בארץ. בהמשך יצרו השניים את 'הבורגנים' והציגו בפני העם חיי בורגנות תל אביבית של התקופה ישר לפנים. צפור גם זה שכתב את הסיפור של ראובן הפסיכולוג בסדרה המדוברת והמצליחה 'בטיפול', (אסי דיין האגדי וגילה אלמגור בתור הפסיכולוגית של הפסיכולוג).
כיוצר פורה, סיקרן אותי לקרוא אותו, דווקא בכתיבת פרוזה ולא תחת המטריה המוכרת והמוצלחת שבה הוא מתנהל.
'האם אתם נמצאים במקום שבו את צריכים להיות' הינו ספרו השלישי של צפור. (קדמו לו 'המחוננים' 2009, ו'מעטפת הלב' 2014). כשראיתי את הספר על המדף, ידיעתי שאת זה אקרא. (טרם יצא לי לקרוא את שני הקודמים שלו, אבל אגלה כבר עכשיו שהם על הכוונת שלי.)
ולמה הפעם כן תשאלו? האמת לא רק בגלל צפור, כי אם גם בגלל הז'אנר בו כתוב הספר.
מזה זמן מה אני מחפשת קריאות קצת אחרות, מדי פעם.
רובנו קוראים תמיד את אותם הכותבים, את אותו הז'אנר.
בשנה האחרונה נפתחתי קצת לקריאות אחרות בהן הייתי מורגלת.
פתאום מצאתי את עצמי מנסה לברוח לעולמות אחרים, לחפש קצת אסקפיזם בים הרעש שמסביב, וגילתי בין היתר את עולם הפנטזיה. מהר מאד גילתי שעולם זה שמצאתי לרוחי, מכיל קטגוריות שונות ותתי קטגוריות.
נתקלתי בכותבים ישראלים הכותבים פנטזיה דיסטופית, שמאד מצאה חן בעיניי (מתוך ויקיפדיה: דיסטופיה – Dystopia, היא ניגודה של האוטופיה, כלומר, מציאות אנושית שבה שולטים יסודות חברתיים שליליים. בספרות ובקולנוע, חברות דיסטופיות מאופיינות בדרך כלל בעריצות או בדיקטטורה שלטונית וניצול האנשים).
כותבים כמו אופיר טושה גפלה, קרן לנדסמן או יואב בלום, שמאד נהניתי מקריאה ביצירותיהם וגיליתי שאני מחבבת את הז'אנר הזה. מאד. ואי לכך חיפשתי עוד כאלה.
השאלה הקיומית שהתנוססה בראש הספר של צפור גרמה לי להפך ולקרוא את גב הכריכה, וכבר ידעתי שמצאתי את מבוקשי.
'האם אתם נמצאים במקום שבו את צריכים להיות' הוא רומן בלש עתידני, ניאו־נואר בנוי לתלפיות ובעל תנופת דמיון מרהיבה.
בספרו השלישי בורא אסף צפור מציאות פרנואידית, שבמרכזה גבר המגלה שהעולם שבנה לעצמו באדיקות ובקפידה מתפורר תחת ידיו, ושעליו להמציא את עצמו מחדש ולהפסיק לפחד מהעבר ומאינטימיות. מהעתיד. נכתב שם.
שאלות קיומיות ברומן בלשי ניאו נואר? הסקרנות הכריעה אותי.
היה לו קשה אפילו להגדיר לעצמו מה לא היה בסדר. הוא ידע מה צריך לעשות, אבל הוא לא הבין, או שהבין אבל לא ידע. מזמן לא נזקק למילים כדי לתאר מה הוא עושה. למרות שהכשיר מטפלים רבים, דרש תמיד מהמתמחים שלו ללמוד כמו שהוא עצמו למד, מצפייה במוריו. לו עצמו לקח שנתיים עד שהעז לשאול את המורה שלו למה בחר בנקודת דיקור מסוימת, אבל עכשיו נאלץ לחזור ולהגדיר, עשרים שנה אחרי שהחל את דרכו, האם הוא חש? האם הוא יודע? האם הוא מבין? שנים לא היה צריך להגדיר לעצמו מהי אבחנת מרידיאנים ואיך היא עובדת בעצם. הוא רואה? הוא מרגיש? הוא תופס? הוא קולט? הוא חשב על איך זה שעד שלא לוקחים לך משהו, אתה לא שואל איך בעצם זה עבד עד עכשיו. (עמ' 7)
אז על מה הספר?
זהו אכן רומן בלשי שבמרכזו רפאל, מטפל ברפואה סינית שחיי בעולם עתידני לא רחוק, עולם שבו הרפואה המודרנית הוצאה מחוץ לחוק לטובת טיפולים ברפואה אלטרנטיבית, סינית מסורתית, שנותנת מענה לחולים בכל רחבי העולם. (במאמר מוסגר אומר שאני מטופלת ברפואה סינית ומוצאת אותה מאד יעילה ומועילה)
צ'י הוא אנרגית החיים. הוא מה שמאפשר תנועה והשתנות. למסלולים שבהם זורם הצ'י בגוף קוראים מרידיאנים. (מתוך הפתיח-עמ' 5)
עשר שנים אחרי "מהפכת העננים" שהתרחשה בעולמנו, מגלה רפאל, שכשרונו הגדול כמאבחן הטוב ביותר וכמטפל נערץ, נעלם. רפאל לא מצליח עוד להרגיש את הצ'י של המטופלים שלו, וגילוי מסעיר זה מוביל אותו למסע חיצוני ופנימי על מנת למצוא את שאבד לו. המסע הזה של רפאל ייקח אותו למחוזות שונים, מהקליניקה הפרטית שלו, אל המורים שלמד אצלם, אל איכילוב העתידני, אל משפחתו, אל קומונות פוסט היפיות בסן פרנסיסקו, לתוך עולמות וירטואלים ופנימיים, ואל האהבה. וככל שיקרב לאמת במסע מטורף והזוי תוך כדי שהוא רודף ונרדף, נס על חייו. כך האמת תהיה יותר הזויה. מאחורי התשובות אותן הוא מחפש נח סוד גדול יותר משיכול היה לדמיין או לחשוב.
הספר שכתוב לעילה ומשתמש בחוקי הבלש הנוארי מצד אחד- בתעלומה שיש לפענח – ובחוקי הפנטזיה הדיסוטופית מנגד – יצירת עולם אחר שונה ובעל חוקיות משלו – והוא מצליח לאזן את עצמו על התפר הקסום שבין פנטזיה לבלש, בין מציאות לדמיון פורה ומלא השראה. בין מתח להומור.
כל מה שיכול לא להיעצר בגבולות הדמיון נמצא במסע הזה.
הדמיות המלוות את רפאל, (והוא עצמו) מעניינות עמוקות צבעוניות ומקדמות את עלילת המתח בצורה מושלמת.
צפור מוכיח את כשרונו כיוצר וכותב מעניין ואחר מהקולות הנשמעים כאן בדר"כ.
הספר הזה הוא כל מה שיכולתי לבקש.
אסקפיזם, פאן. דמיון ובריחה.
אני מבינה למה צפור בחר לכתוב אותו כפרוזה ולא כתסריט-שהוא אזור הנוחות והמוכר של- שום תקציב ישראלי לא יוכל להכיל עיבוד למסך של הספר הזה כדי שיהיה ראוי לצילום ובימוי.
הדמיון של צפור גדול מלהכיל דמיון שייתן אדפטציה שתתקל בקשיים כלכלים.
ואנו הקוראים הרווחנו, כי גם הדמיון שלנו מופעל וממלא את הצפוי ממנו.
