האישה בחלון/א. ג'. פין

"רבים מאיתנו – הפגועים ביותר, אלה שמתמודדים עם הפרעת דחק פוסט-טראומתית – מרותקים לבתיהם, נחבאים מההמולה ומההמון שבחוץ. יש כאלה שחוששים מהמון צפוף, אחרים מהמולת התנועה. בשבילי אלה השמים העצומים, האופק האינסופי, החשיפה המוחלטת, הלחץ האדיר שיוצר כל מה שנמצא מחוץ לבית." (עמ' 42).

האישה בחלון/א. ג'. פין

The Woman in the Window/A. J. Finn

מאנגלית: אביגיל בורשטיין.

שנת הוצאה לאור של המקור 2018

הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2018

491 עמ', לא כולל: תודות.

"רבים מאיתנו – הפגועים ביותר, אלה שמתמודדים עם הפרעת דחק פוסט-טראומתית – מרותקים לבתיהם, נחבאים מההמולה ומההמון שבחוץ. יש כאלה שחוששים מהמון צפוף, אחרים מהמולת התנועה. בשבילי אלה השמים העצומים, האופק האינסופי, החשיפה המוחלטת, הלחץ האדיר שיוצר כל מה שנמצא מחוץ לבית." (עמ' 42).

הספר מסופר לפי ימים – מתחיל מה-24 באוקטובר.

אנה פוקס, גרה לבד בביתה בניו יורק סיטי. היא פרודה מבעלה. בעלה ובתה אוליביה בת ה-8 גרים בעיר אחרת. יש לה דייר אשר גר במרתף ועוזר מדי פעם בתיקונים בביתה או בגג.

למרות היותם פרודים, אנה מתקשרת לבעלה ומדברת איתו על השכנים החדשים, וגם מדברת עם בתה.

אנה פוקס היא פסיכולוגית לילדים אשר עוזרת להם להתמודד עם הפחדים שלהם. היא עצמה לא יוצאת מהבית בעקבות האגורפוביה שלה – פחד ממקומות פתוחים. ולכן עוזרת להם דרך אתר "אגורה".

אנה אוהבת מאוד לראות סרטי מתח ישנים ופילם נואר קלאסיים, היא יכולה לשנן משפטים בעל פה תוך כדי שהיא צופה בשכנים שלה ולשתות כוס יין.

שכנים חדשים מגיעים לשכונה, בית מס' 207. משפחת ראסל: אליסטר, ג'יין ובנם המתבגר – אית'ן.

אית'ן וג'יין הם  השכנים היחידים שבאים לבקר אותה, ושניהם פוחדים מאליסטר.

חוץ מהשכנים – קמילה הפיזיותרפיסטית וד"ר פילדינג הפסיכיאטר שלה גם מבקרים אותה.

אנה מצויידת במצלמת הניקון בה היא מצלמת את השכנים החדשים שלה, וגם עושה חיפוש רקע עליהם באינטרנט.

כאשר אנה רואה מהחלון את ג'יין ראסל נרצחת היא מנסה להציל אותה, ואף עושה ניסיון לצאת מהבית אך מתמוטטת ומתעוררת בבית החולים.

אף אחד לא מאמין לה, במיוחד שג'יין ראסל בחיים ואף מדברת איתה. כולם חושבים שהיא בהשפעת הכדורים הרבים שהיא לוקחת.

האם מה שהיא ראתה זה היה בעקבות הכדורים והיין?

תשכחו מכל מה שחשבתם על ספרי מתח, אז נכון, שלקח זמן לעלילה להתפתח, אך יש טוויסטים מעולים בסוף הספר. אהבתי מאוד את הטוויסטים, שום דבר לא הכין אותי למה שקראתי.

ממליצה מאוד.

"אני יוצאת לחדר הכניסה – האזור היחיד בבית שאני לא אוהבת ולא נותנת בו אמון, אזור אפור וצונן בין הממלכה שלי לעולם שבחוץ. עכשיו באור בין הערביים הוא אפלולי. הקירות הכהים הם כמו שתי ידיים שעומדות למחוץ אותי." (עמ' 71).

האישה בחלון