לתכניות ריאליטי בכלל ו"לאח הגדול" בפרט מלוהקות לרוב נערות ונשים שנראות מצוין בביקיני ולא נמנעות מלהופיע איתו מתי שאפשר. גם המגישות נבחרות לא רק בזכות כישורי הנחייה יוצאי דופן, אלא גם בזכות מראה מצודד. גם בעונה הנוכחית של "האח הגדול" המשודרת בזכיינית "רשת" ניתן לראות את מריה, סימה, מגי, תמי ואינה, שהודחה כבר בתחילת העונה. כלומר, 5 מתוך 9 הנשים המשתתפות בעונה זו הן נשים שנראות מצוין, על פי אידיאל היופי המקובל בחברה שלנו.
ויש גם את לירז, דוגמנית למידות גדולות, שלא אוהבת שמציינים שהיא דוגמנית למידות גדולות, למרות שאפשר להבין זאת לבד. לירז היא אישה יפה, דעתנית, דומיננטית ובולטת שהצליחה למצב את עצמה בין הדיירים בבית ולהיות מעין דמות עגולה, תרתי משמע, שניתן להישען עליה, לשוחח עימה על נושאים עמוקים ולהתייעץ עימה כשצריך. הבולטות שלה נובעת גם מהאישיות ומהכריזמה שלה שהצליחה לסחוף גם את סמואל החתיך והכריזמטי, שנראה כי הוא נאבק עם עצמו במשיכה שהוא חש כלפי לירז ומנסה לברר עם עצמו מה הוא מרגיש וכיצד הוא יכול לשמור על עצמו ועליה מבלי לפגוע בקשר ביניהם או בלירז עצמה.
"לצאת עם שמנה? פדיחה!"
השניים התקרבו מאוד ופעמים רבות ניתן לראות אותם גם בקרבה פיזית ובמגע של ממש. לא מן הנמנע שלירז מפתחת רגשות כלפי סמואל. הוא מצידו, נזהר ויודע שעיני כל המדינה נשואות אליו. מעניין לתהות האם היה מרשה לעצמו להתמסר ללירז לולא היו מופנות אליו כמה מיליוני זוגות עיניים בוחנות. הרי להימשך לשמנה, לצאת עם שמנה או להינשא לשמנה זה לא דבר פשוט. נכון שהיו זמנים בהיסטוריה האנושית שבהם נשים שופעות ושמנות היו מושא תשוקה ותאווה וסימן לעושר. באירופה של ימי הביניים והמאה ה-19, למשל, נשים שמנות נחשבו לבריאות ולפוריות וגברים שמנים נחשבו לבעלי נכסים וחשיבות. אולם היום אנחנו חיים בעידן אחר, שבו נשים שמנות מהוות פעמים רבות מושא ללעג ולצחוק. גם בתעשיית הבידור והקולנוע, הדרך הקלה ביותר להציג מישהו כ"לוזר" היא ללהק שחקן או שחקנית שמנמנים. לא במקרה נוספו למילון המושגים הפרוע שלנו המושגים "שמנופוביה" ו"אנטי שמניות".
נשים מלאות ושמנות יודעות להעיד עד כמה קשה להן להתהלך בעולם: על המבטים הקשים שהן סופגות; ההערות המעליבות והפוגעות; הקושי בעולם הדייטינג ועוד. עבור חלק מהשמנות ההתמודדות אולי פחות קשה כי יש להן פנים יפות ונעימות, כמו ללירז למשל, או אישיות חזקה וכריזמטית או תכונה בולטת וכובשת כמו חוש הומור, שיכולה לפעמים "לפצות" על השומן ולהקהל על ההשתלבות החברתית.
אני בעצמי הייתי שמנה כזו, עם פנים נאות ועם סט תכונות דומיננטיות שאפשרו לי השתלבות חברתית טובה. אבל גם כששקלתי מעל ל-100 ק"ג והייתי מוקפת חברים "מקובלים", אני זוכרת שלא האמנתי שמישהו באמת ירצה להיות בן זוג שלי ולאהוב אותי כמו שאני. אנחנו גדלים באווירה שבה שמנים זה נורא ונשים שמנות זה איום ונורא. המסר שמקבלת בימינו ילדה או נערה שמנה הוא פעמים רבות של "מי ירצה אותך" או "מי יתחתן איתך". שמנות רבות יכולות להעיד על כך שהיו גברים ששמחו לשכב איתן ואפילו להיות איתן ביחסים מתמשכים, אך התביישו להציגן לחברים או למשפחה, כי "פדיחה" להביא שמנה הביתה.
אוהב שמנות? יא סוטה
גם אני גדלתי על מסרים דומים והיה לי ברור שאני צריכה להיאבק בכך שאני שמנה ושהסיכויים שלי למצוא בן זוג איכותי כשמנה הם נמוכים. אני זוכרת שבמשך שנים נמנעתי לחלוטין מעולם הדייטינג והזוגיות כי היה לי ברור שאין לי מקום בו, שזו זירה לרזות או לכאלה שהן "נורמאליות". איכשהו, ואני עד היום מרגישה שזה חצי נס, התגלגלתי לקשר עם בן זוג שאהב אותי, את כולי, במשך שנתיים. אבל גם זה לא היה במקרה, אלא עם בן זוג שנמשך לנשים מלאות ושמנות. כאילו יש ז'אנר מיוחד, כמו באתרים של הפורנו, שהוא כמעט ל"סוטים" שאוהבים שמנות.
אז וגם היום, שאלתי את עצמי מדוע זה נחשב כסטייה להימשך לשמנה ולא נחשב כסטייה להימשך למישהי רזה באופן קיצוני, כזו שהגוף שלה והפוריות שלה כבר נפגעו. משיכה לשמנות נתפשת כסטייה יותר מאשר משיכה לרזות, למרות שאולי צריכה להיות סימטריה כאן: או שאף אחד מהמקרים הללו לא מוגדר כסטייה או ששניהם מוגדרים כסטייה. הרי גם שמנות מאוד וגם רזות מאוד הן לכאורה חורגות מה"נורמה", אם מישהו עוד מתעקש להתייחס לנורמות ב-2018 ובעידן של טשטוש גבולות, זהויות ומגדרים. הגיע הזמן לטשטש גם את גבולות המשקל ולקבל את כולן וכולם, ישקלו כמה שישקלו.
יש מחלות ויש מחלות
בינתיים אנחנו שומעים על כך שהשמנה הוגדרה כמחלה, ואין ספק שהשמנה ובוודאי קיצונית איננה בריאה. עם זאת, פחות מדובר על כך שמדי שנה אלפי נשים מתות כתוצאה מהרעבה עצמית ומאנורקסיה. אנורקסיה עלולה להיות מחלה קטלנית, להפרעת אכילה זו מיוחס אחוז התמותה הגבוה ביותר מכל מחלות הנפש. כ- 10% מהנשים שאובחנו כחולות אנורקסיה ימותו בתוך 10 שנים ומאז שנות ה- 70 מוכרת האנורקסיה כאחת מההפרעות הנפשיות המסוכנות ביותר, כאשר מספר החולים הכפיל את עצמו בשנים האחרונות ונמצא במגמת עלייה (ותודה לויקיפדיה).
למרות זאת, בכל הזדמנות אפשרית אנשים מביעים "דאגה כנה" כלפי שמנות כי "זה לא בריא", רק שאנחנו פחות רואים את הדאגה הכנה לבריאותן של נשים רזות באופן קיצוני. אני צופה לעיתים בפרסומות בדוגמניות עם רזון קיצוני שאולי נובע מהרעבה ואולי פשוט מגנטיקה נדירה, ואותן נשים רזות נותרות מופקרות לנפשן ולגופן כאשר אף אחד לא מוטרד מבריאותן או טורח לכתוב להן תגובות כמו "זה פשוט לא בריא ואת עושה לעצמך נזק". כי האמת היא שאף אחד לא באמת מוטרד מבריאותן של נשים שמנות. זה פשוט תירוץ קל ונוח להגיד "אתן לא באות לנו בטוב בעין, עדיף שתסתמו קצת את הפה ותרדו במשקל".
אני אישית עברתי התפתחות כשמנה וגם ירדתי במשקל. ואני לא יכולה להגיד שהיה לי טוב כשמנה, כי לא היה לי טוב ולא אהבתי את עצמי (ומי שמצליחה לאהוב את עצמה למרות החברה והמסרים שלה, אני מסירה בפניה את הכובע, באמת). לא היה לי טוב כשהישבן שלי בקושי הצליח להידחק לכסאות בקולנוע או באוטובוס; לא היה לי טוב כשאנשים תקעו בי מבטים לא נעימים; וגם לא היה לי טוב כשבטיול שנתי בכיתה ט' אכלתי טילון ואחד ה"חברים" שלי העיר לידי לחבר אחר "אני לא יכול להבין את זה" (כלומר, שמנה שאוכלת טילון), כאילו שלא הייתי שם ושמעתי אותו אומר את זה מול הפרצוף שלי.
באופן פרדוקסלי וטראגי כמעט, ככל שרע יותר, אוכלים יותר ומשמינים יותר ואז הסביבה נעשית רעה יותר והשומן מתעבה לכאורה כדי להגן על עצמנו ולצפות לנו קצת את הלב, כמו שפצפצים מצפים כלים שבירים. קחו בחשבון שהאנשים השמנים סביבכם הם פעמים רבות גם הכי רגישים. אפילו אם הם יודעים להסתיר זאת היטב מתחת לשומן ולמסיכות שלהם, אז תהיו קצת יותר עדינים.
עם הזמן ירדתי לאט לאט במשקל ועברתי לתזונה מאוזנת יותר. לא באמצעות דיאטה מיוחדת, אלא באמצעות כך שטיפלתי בנפש שלי. התפתחתי, צמחתי וגדלתי וככל שהנפש שלי גדלה, הגוף שלי הצטמצם ולא הייתי צריכה את ההגנות האלה והחוצצים האלה ביני לבין העולם וביני לבין בני זוג פוטנציאליים. אני לא רזה גם היום וגם לא אהיה ויש גנטיקה שצריך להשלים איתה בשלב מסוים. אבל אני גם לא אוביסטית ולא סובלת מהפרעות אכילה וזו ברכה גדולה. בעיקר כי אני אמא לבנות והדבר האחרון שהייתי רוצה הוא להנחיל להן הפרעות אכילה או שנאה עצמית מכל סוג שהוא ועל זה גם כתבתי כאן.
לא מתפשרת
אחרי שהתפתחתי עוד, החלטתי לבחור בן זוג איכותי ורציני, מישהו להתחתן איתו. את האיש שלי ואב בנותיי בחרתי בעצמי, מלח הארץ כזה. איש יקר וטוב, מהנדס, משכיל, חובש, רזה וגבוה. העזתי פתאום לחשוב שאני יכולה לבחור מישהו איכותי. שאני לא צריכה להתפשר כי אני מלאה או לצאת רק עם אנשים שאוהבים מלאות. הבנתי שיש בי המון איכויות ושאני בעצמי מלח הארץ או מלכת הארץ. טובה, משכילה, איכותית. בסוף ניצחתי את כל המסרים שגדלתי עליהם ובחרתי בן זוג מבלי להתפשר וכך גם זכיתי בזוגיות שמגיעה לי ושרציתי בה.
אם לחזור ללירז ולסמואל, ייתכן שביקום מקביל סמואל היה מרשה לעצמו להשתחרר ולראות מה יכול לצאת מהחיבור שלו עם לירז. הוא אולי היה יכול להתמסר אליה גם פיזית ולגלות מה הוא מרגיש. אבל עם הפיקוח של החברה שלנו ועם כל הסטיגמות, הוא כמעט יפגע ביוקרה של עצמו, לתפישתו, אם ייכנס איתה לקשר רומנטי. הוא לא מרשה לעצמו, כמו שגברים רבים אינם מרשים, וממשיכים להגניב בסתר קשרים עם נשים שופעות כל טוב ושמנות. חבל.
ההתפתחות שעברתי והמסע שלי לזוגיות בריאה, טובה ולא מתפשרת הובילו אותי גם לבחור בעיסוק שלי כיועצת זוגית ומאמנת לזוגיות בריאה. אני מאמינה שלכולנו, שמנות או לא, מגיעה זוגיות בריאה וטובה. מוזמנת ליצור עימי קשר לייעוץ ראשוני ללא עלות או לתיאום מפגש היכרות על כוס קפה 054-5250268.
מוזמנת להצטרף לקהילה שהקמתי מדברות זוגיות, המיועדת לנשים בלבד. יעל כהן מרדכי היא יועצת זוגית מוסמכת ומאמנת לזוגיות בריאה. כותבת, מרצה ומנחת סדנאות.