האזעקות שלי

בחורה עם מחשב נייד

אוקטובר 1973  אזעקה. אני בת שלוש רצה עם אמא למקלט שצמוד לבית. בדרך עוברים במטבח שם יושב סבא שלי אברהם ושותה לאיטו מרק בלגימות גדולות ורועשות. "אמא למה סבא לא בא למקלט" "אני כבר הייתי במספיק מלחמות ילדונת, הפעם תסתדרו בלעדי". במקלט ריח של עובש ואבק ושל עוד משהו שאז לא ידעתי לקרוא לו בשם.

ינואר 1991 אזעקה. אני חיילת,  משרתת קרוב לבית. בתחילת השבוע עוד התווכחתי עם מפקד הבסיס על ההחלטה לשלוח הביתה בערב את כל הבנות בבסיס. אפילו נשארתי לילה אחד כהתרסה. אבל יללות הסירנה תפסו אותי דווקא בבית. כל הבוקר פיניתי עם אמא את אותו מקלט. היו שם בעיקר ארגזים עם ציוד מהחנות של סבא שכבר היה אז ז"ל. מתחנו ניילונים, הנחנו סמרטוט ואקונומיקה ליד הדלת, על כל צרה.  אלה רק ברקים ורעמים התלוצץ אז נחמן שי ברדיו, אבל "נחש הצפע" לפת לי את הגרון. הקאתי כל אותו הלילה.

1996 פאריז. אזעקה שיעור צרפתית בסורבון. מימיני חבריי לכיתה מלאטקיה שבסוריה. כבדוה וחשדוה. אני מעבירה בהפסקה אלבום תמונות במדים ונשק והם מחייכים במבוכה. לפתע סירנה, עולה ויורדת, אי אפשר לפספס, אני מחווירה, הרגליים רועדות. Qu'est-ce qui s'est passé את רוצה מים? זה בסך הכול ניסוי צופרים שנעשה אחת לכל חודש בימי רביעי, עוד ממלחמת העולם. לוקח לי דקות ארוכות להירגע, לך תסביר…

2011 באר שבע, אזעקה. אני כבר אמא לבן שנתיים. באותו בוקר סיימתי לפרוק את הארגזים של מעבר הדירה שנדחסו לממ"ד. על כל צרה. ועכשיו הסירנה שנדחפת לנו לשגרת ארוחת הערב. אני והבן זוג מביטים זה בזה ומאשרים – זה זה. כמו טקס הצרוב בהארד דיסק של הנשמה, אנחנו רצים, תולשים את הפעוט המנומנם מהמיטה ורצים לממ"ד. התלתלים שלו מרפרפים לי על הכתף, רק שלא יתעורר, הרגליים רועדות. ריח של אבק ארגזים שזה עתה נפרקו וריח של עוד משהו. עכשיו אני כבר יודעת לקרוא לו בשם. ריח של פחד. פחד מוות.

Avishag Rager אבישג רגר
אשה של מילים, פריקית של מידע, בוראת רעיונות, מנסחת תכנים, משכנעת סקפטיים, מנחת קבוצות, מזהה הזדמנויות, חוקרת שווקים ומזיזה הרים, באר שבעית גאה שנמצאת בשליחות במלבורן אוסטרליה. חיה עם עידן- מגייס משאבים וצלם מוכשר ומגדלת איתו את נועם - קוסם קטן עם נשמה ענקית.